ביטוח לאומי ודמי בריאות על תושבי ישראל השונים בחו"ל

גרסה 2.00 29.10.2002

הוראות דומות בשינויים קלים, נימצא גם בפרקים נוספים של חוק הביטוח הלאומי. מכאן, שהחבות החוקית לתשלום ביטוח לאומי כמו גם דמי ביטוח בריאות, חלה על כל תושב ישראל אף אם הוא שוהה מחוץ לישראל. המבחן של "תושב ישראל" רלבנטי במיוחד לגבי ישראלים השוהים מחוץ לישראל.

ראוי להדגיש שוב, תושב ישראל חייב בדמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות גם אם הוא שוהה זמנית מחוץ לישראל, חבות זו מקימה לו גם זכות ליהנות מגמלאות הביטוח וביטוח הבריאות לפי החוקים האמורים. מנגד, מי שאינו תושב ישראל אינו זכאי ליהנות מגמלאות או ביטוח בריאות גם אם שילמו עבורם למוסד לביטוח לאומי בישראל. הוראות מיוחדות בהן לא נדון ברשימה זו, נקבעו לעניין זה לגבי עובדים זרים המועסקים בישראל.

עוד נקבע בפסיקה כי מגורים מחוץ לישראל לתקופה ממושכת, מסיבות אישיות, שוללים את המעמד של תושבות בישראל. מכאן, שמקום המגורים של אדם הוא אחד הסימנים העיקרים להיותו תושב באותו מקום (ראה דב"ע נא/140-0, טהא - המוסד, פד"ע כד' 362, 385-384 דב"ע נא/ 43-0 פאוזי ואח'-המוסד, פד"ע כג' 36 בעמ' 42 ופסק דינו של בית הדין בעניין ילוז, שם בפסקה 8).

נקבע עוד, כי לא כוונתו של האדם היא הקובעת את מקום מושבו בשעה מסוימת, אלא אותו מקום אשר אליו קשור האדם מן הבחינה העובדתית ממשית, היינו "המקום אשר מירב הזיקות העובדתיות כורכות אותו עימו" (ע"א 260/89 מוניקה לוי - לואיזה הפנר פד"י מו(4) 391).

תקנה 21 מטילה על עובד שכיר בחוץ לישראל, את הוראות סעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי. סעיף זה צוטט לעיל. נזכיר כי תנאי הסעיף הנם כי:

1. המבוטח והמעביד הם תושבי ישראל – הן העובד והן המעביד עונים להגדרת התושבות בישראל, לפי מבחן הזיקה העיקרית שנקבע בפסיקה כאמור. מקום המגורים הקבוע מהווה מבחן משנה עיקרי לעניין זה.

2. חוזה העבודה נקשר בישראל, או לחילופין חוזה העבודה לא נקשר בישראל, אך במקום העבודה אין ביטוח נפגעי עבודה ונמסרה הודעה על קיומו של חוזה העבודה.

3. תקופת ההעסקה בחו"ל אינה עולה על חמש שנים רצופות (או יותר שנים, בכפוף לאישור מיוחד של שר העבודה והרווחה, או מי שהשר הסמיך לכך).

הרישא לתקנה 1 קובעת כי, עובד כזה ישלם בעצמו את דמי הביטוח החלים עליו כעובד שכיר. שכן, לא ניתן לחייב את המעביד הזר לשלם דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי בישראל.

העובד אצל מספר מעסיקים שחלקם תושבי ישראל וחלקם לא, ישלם דמי ביטוח לגבי כל הכנסותיו לפי סעיף 2(2) לפקודה. תקנה 2 מדגישה כי תשלום זה לא יפחת מהמינימום לתשלום הקבוע בלוח י"א לחוק. במאמר מוסגר נציין כי הוראות תקנות 1 (4) ו- 2 חלות גם על תושב ישראל העובד בישראל אצל מעביד זר, הפטור מחבות דיווח למוסד לביטוח לאומי.

1. מבוטח, למעט מבוטח לפי סעיף 76 לחוק ולמעט מבוטח לפי תקנה 12א לתקנות אלה, השוהה בחוץ לארץ תקופה העולה על ששה חדשים רצופים, ישלם דמי ביטוח בעד כל תקופת שהותו בחוץ לארץ, בשיעורים החלים על מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, מהכנסתו החייבת בתשלום דמי ביטוח, ואם אין לו הכנסה כאמור או שהכנסתו אינה מגיעה להכנסה המזערית שנקבעה בפרט 4 בלוח י"א, ישלם דמי ביטוח כאילו הכנסתו הייתה ההכנסה המזערית כאמור.

   הוראה זו אינה עוסקת כאמור במבוטח בביטוח נפגעי עבודה לפי סעיף 76 לחוק, משמע, היא אינה עוסקת במי שהוא שכיר או עצמאי וכן אינה עוסקת בחבות ביטוח לאומי על פנסיה מוקדמת, לגביה חלה תקנה 12א. התקנה קובעת כי לגבי מבוטח שאינו שכיר ואינו עצמאי (כהגדרתם בסעיף 1 לחוק), יחולו ההוראות הבאות:

   1. המבוטח שוהה בחו"ל יותר משישה חודשים רצופים.

   2. לאחר תום שישה החודשים ישלם מבוטח זה דמי ביטוח על כל הכנסותיו הפסיביות שמקורותיהן לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, לפי הוראות סעיף 345 סיפא לחוק הביטוח הלאומי, ולא פחות מהמינימום לתשלום הקבוע לגבי מי שאינו שכיר ואינו עצמאי בלוח י' שבחוק.

נזכיר כי ההכנסות הפסיביות כוללות, הפרשי הצמדה וריבית, דיבידנד, דמי שכירות, תמלוגים, דמי מפתח, מכירת זכויות יוצרים ועוד, כקבוע בסעיף 2 לפקודה.

ההוראה בדבר מיסוי ההכנסות הפסיביות בחו"ל דומה במהותה להוראות שיחולו בעקבות הרפורמה במס הכנסה (תיקון 132 לפקודה). אלא, שאם עד היום לא היה כל אמצעי למוסד לביטוח לאומי לקבל מידע על הכנסות אלו, הרי מינואר 2003 יעבור גם המידע הזה ממס הכנסה למוסד לביטוח לאומי, כמו שנעשה עד היום לגבי ההכנסות החייבות בישראל.

"עובד עצמאי" - מוגדר בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי כמי שעוסק בתקופה במשלח ידו, לפחות 20 שעות בשבוע בממוצע, או שהכנסתו החודשית עולה על מחצית השכר הממוצע במשק, או שהוא עוסק במשלח ידו לפחות 12 שעות בשבוע והכנסתו הינה לפחות 15% מהשכר הממוצע במשק.

עובד עצמאי ישלם דמי ביטוח כמקובל לגבי עובד עצמאי בישראל, לרבות על הכנסה שהתקבלה בחוץ לישראל ואינה הכנסה חייבת לפי הפקודה. היות והתנאי הוא כי זו תהא הכנסה שממנה משתלמים דמי ביטוח, הרי בעובד עצמאי מדובר בהכנסות שמקרותיהן לפי סעיף 2(1) ו- 2(8) לפקודה (עסק, משלח יד וחקלאות). הוראה זו מטילה מס גם על הכנסה שלא נתקבלה לראשונה בישראל ואשר גם לא נצמחה והופקה בישראל, והייתה עד היום פטורה ממס הכנסה עליה. גם כאן היות ומינואר 2003 בוטל במסגרת הרפורמה במס (תיקון 132 לפקודה), החיוב במס הכנסה מכוח ש"נתקבלה". מאידך, עקב המעבר לבסיס בינלאומי פרסונלי, יחויב תושב ישראל על הכנסותיו במס הכנסה גם על מכלול הכנסותיו מחוץ לישראל. עולה, כי מינואר 2003 הוראה זו חופפת להוראת המיסוי הפרסונלי לפי הפקודה, לפחות בהקשר של הכנסותיו ממשלח ידו.

סעיף (א) עוסק באמנות ישירות בין מדינות, בעוד שסעיף (ב) עוסק באמנות רב צדדיות. לישראל אמנות לביטוח סוציאלי עם 13 מדינות (בריטניה, צרפת, בלגיה, אוסטריה, גרמניה, דנמרק, שוויץ, שבדיה, אורוגואי, פינלנד, צ'כיה ואיטליה ). במידה ותושב ישראל משלם דמי ביטוח לאחת ממדינות אלו. לא ישולמו בישראל דמי ביטוח, בכפוף לתנאי האמנה.

בנוסף, לישראל הסכם ידידות עם ארה"ב בתוקף משנת 1951. סימן ד' להסכם מורה כי ינהגו באזרחי המדינה המתקשרת האחת באופן שוויוני לאזרחי המדינה האחרת, לעניין תחולת חוקי הביטוח הסוציאלי. אלא, שבמספר פסקי דין נקבע כי אין להסכם זה תוקף בדין בישראל, והוא אינו יותר מאשר התחייבות בינלאומית הדדית (ראה דב"ע נז/ 39 – 0 יהודית שיינברגר ובג"צ 419/83 יהודה דורון).

היות והאמנות למניעת כפל ביטוח סוציאלי אינן חלות לגבי דמי ביטוח בריאות, הרי החובה לתשלום דמי ביטוח הבריאות קיימת גם לגבי המשלמים למדינות האמנה האמורות. שיעור התשלום של דמי ביטוח הבריאות יהיה לפי השיעור המינימלי הקבוע בחוק.

מוצע לתושבי ישראל אשר שילמו דמי ביטוח הן בישראל והן במדינת האמנה, לוודא כי הינם עומדים בזכאות למניעת תשלום כפל דמי ביטוח בשתי המדינות לפי תנאי האמנה. תושב כזה זכאי לפטור כאמור מדמי ביטוח ואף להחזר דמי ביטוח באם שילם כפל דמי ביטוח.