שאלת רו"ח נ'
חבות ביטוח לאומי על דיבידנד בפרוק ועל פיצויי פיטורין
תשובת רמי אריה, רו"ח ועו"ד
חבות ביטוח לאומי על דיבידנד בפרוק חברה
פירוק חברה ומשיכת העודפים שנותרו בקופתה נכון ליום הפירוק, מהווים מימוש ההשקעה בחברה על ידי בעל המניות. ההכנסה ממימוש זה הינה בגדר רווח הון. הרווחים מהמימוש חייבים במס הכנסה לפי סעיף 93 (א) לפקודה כריווח הון.
היות והמדובר בהכנסה שאינה פירותית והנובעת מסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, היא אינה חייבת בתשלום דמי ביטוח לאומי, ללא כל קשר לגובהה של הכנסה זו, ביחס להכנסותיו האחרות של בעל המניות באותה שנה או בכלל.
חבות ביטוח לאומי על פיצויי פיטורין
לפי פס"ד אלדד משען (דב"ע נו / 940 , פורסם במסים י/ 6), נקבע כי פיצויי פיטורים הנם הכנסה החייבת במס הכנסה מכוח סעיף 2(2) לפקודה. שכן, הזכות לפיצויי פיטורים צומחת מתוך קיום יחסי עובד מעביד במהלך עבודתו של העובד. סעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי מחייב בדמי ביטוח על עובד שכיר לפי הכנסותיו לפי סעיף 2(2) לפקודה. לכן, פיצויי פיטורין חייבים לכאורה בדמי ביטוח לאומי.
אולם, בפרקטיקה המוסד לביטוח לאומי אינו מטיל חיוב בדמי ביטוח על פיצויי פיטורין. הפטור למעשה מחבות ביטוח לאומי על פיצויי פיטורים נובע, לדעתי, מכך שקיים קושי חוקי בהטלת דמי ביטוח לאומי על פיצויי פיטורים, לפי חוק הביטוח הלאומי כלשונו כיום. שכן מחד, אין המדובר בשכר המשתלם מידי חודש כאמור בסעיף 344 לחוק, מאידך, אין המדובר בבונוס שיש לחלקו לשנים עשר חודשים כאמור בתקנות הביטוח הלאומי. יתרה מזו, הטלת חבות בביטוח לאומי על פיצויי פיטורים תביא לזכות לגמלאות בגין הכנסה זו, ובראשם הזכות לגמלת דמי אבטלה.
היישום לענייננו:
בדוגמה שהובאה בשאלה אין נפקא מינה לשאלת מעמד פיצויי הפיטורין כהכנסות פסיביות או פירותיות, לעניין החיוב בביטוח לאומי על הכנסות פסיביות של עובד שכיר. שכן תקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי קובעת כי כדי שהכנסות פסיביות יחויבו בדמי ביטוח לאומי, עליהן להגיע לפחות ל- 50% מההכנסה הכוללת של אותו עובד באותה שנה. ההכנסה הכוללת לעניין סעיף זה הינה כל ההכנסות לפי סעיפים 2(2) ו- 2(4) עד (7) ו- (9) לפקודה.
כאמור, נקבע בפסיקה כי פיצויי פיטורין אינם הכנסה פסיבית. לכן, דמי השכירות האמורים בשאלה, אינם מהווים לבדם, לפחות 50% מהכנסותיו הכוללות של המבוטח והם פטורים מחבות ביטוח לאומי באותה שנה.