ralc.co.il

true

פ 2397/05 - מדינת ישראל נ' שחאדה בן פתחי עבד חפיז ואח'

01.01.2007

בתי המשפט

בפני כב' סגן הנשיא, השופט חנוך פדר

פ  002397/05

 

בפני

בית משפט השלום כפר-סבא

תאריך:

08/01/2007

 

 

 

 

                                                                                                                                                                                        

 

בעניין:

מדינת ישראל

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

רחל גור אריה

המאשימה

 

 

נ  ג  ד

 

 

 

1. שחאדה בן פתחי עבד חפיז

2. שחאדה בן פתחי נזיר

 

 

שניהם ע"י ב"כ עו"ד

גולן שלומי

הנאשמים

 

גזר דין

 

הנאשמים הורשעו, עפ"י הודאתם, ב- 5 עבירות של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים,

ו-5 עבירות של שימוש במרמה, ערמה ותחבולה – עבירות לפי סע' 220 (4), וסע' 220 (5) לפקודת מס הכנסה.

 

נאשם 1, הורשע גם ב- 5 עבירות של השמטת הכנסה – לפי סע' 220 (1) לפקודה.

 

העבירות מתייחסות לשנות המס 2001-1997.

 

נאשם 1 הינו הבעלים והמנהל של עסק למכירת מכוניות משומשות וחלקי חילוף.

 

נאשם 2 – אחיו של נאשם 1 – ניהל עמו את העסק, בתקופה הרלוונטית לכה"א, במקביל לעבודתו כנהג שכיר בחברת "דן".

 

הנאשמים נהגו להפקיד כספים בחשבונות בנק, שלא על שמו של נאשם 1.

 

כזאת עשו – בחשבון הבנק של נאשם 2, כמו גם בזה של אביהם.

 

בסה"כ השמיטו שני הנאשמים הכנסות בסך כולל של 1,000,000 ₪ מדוחותיהם.

 

ב"כ הצדדים נדברו להסדר טיעון חלקי, בו הציגו רפי ענישה כלדקמן:

 

על נאשם 1 – תושת ענישת מע"ת וקנס.

 

על נאשם 2 – התביעה תעתור למאסר בפועל של 10 חודשים, והסנגור יוכל לטעון לענישה מופחתת.

 

ב"כ המאשימה הדגישה, בטיעוניה, את חומרת המעשים.

 

עוד הוסיפה, הבחנה בין שני הנאשמים: נאשם 1 היה בעל העסק ובעל המלאכה המקצועי, ואילו נאשם 2 יזם את צורת הניהול האמורה.

 

אשר על כן, עתרה המאשימה, להשית על נאשם 1 – מע"ת וקנס מכביד, ועל נאשם

 2:  10 חודשי מאסר בפועל, כמו גם מע"ת וקנס מכביד.

 

ב"כ הנאשמים לא הקל ראש בחומרת המעשים.

 

עם זאת סבר, שיש לזקוף לזכותם: העדר כל עבר פלילי, תיקונו של כתב האישום לקולא באופן משמעותי, הודייתם  בהזדמנות הראשונה, ונסיבותיהם האישיות.

 

עוד עתר הסניגור - ליתן משקל רב, לקולת הדין, בהסרת הנאשמים את כל המחדלים, מה שמצביע על חרטה כנה ואמיתית.

 

הסנגור הראה, כי אף שהנאשמים נמצאים במצב כלכלי קשה (נ/2), ולהם חובות ניכרים, בכל זאת פעלו להסיר את כל מחדליהם הכספיים בתיק דנן (נ/2) – ובבת אחת, באמצעות הלוואות בנקאיות ארוכות טווח.

 

 על כן, ביקש להסתפק בקנס כספי מתון.

 

כללו של דבר, שהסנגור עתר:

 

 לענין נאשם 1: לענישה של מע"ת וקנס מתון.

 

לעניין נאשם 2: מאסר, שירוצה לפי האפשר בעבודות שירות - מרכיב ענישתי, שיאוזן בענישה כלכלית משמעותית.

 

ברי, כי העבירות אותן עברו הנאשמים דכאן אינן קלות, ויש לעשות למיגורן, שכן, המדובר בגניבה של כספי הציבור - עבירות שהן קלות לביצוע, וקשות לגילוי.

 

לפיכך,  מחוייבים בתי המשפט להעביר מסר עונשי הולם, אשר יכלול גם מימד כלכלי.

 

במאמרו "גוזרים את הדין" (משפט, גיליון 2 עמ' 8-7), רשם כב' השופט לוין, דברים היפים גם לענייננו:

 

"כשמדובר בעברייני מס, עבירות כלכליות, עבירות מרמה וכדומה, שבהן העבריין מקווה להפיק רווח כספי רב, חשוב להטיל לצד עונש מאסר, קנס כספי מכאיב ומכביד למען ידע העבריין שאין חוטא יוצר נשכר."

 

באשר לנורמת הענישה: עיינתי בפסיקה,שבה ניתן למצוא את כל קשת הענישה - בבחינת הפוך והפוך בה, דכולי בה.

 

ברי, איפה, שכל צד נאחז בפסקי הדין המשרתים את מטרתו.

 

עם זאת, מלאכת הענישה אינה "מעשה מכונה", כלשונו של כב' השופט המנוח ח. כהן (בפס"ד זוקאים נ.מ., עפ"י 389/72):

 

"הכלל שהעונש ההולם... הוא מאסר בפועל – כבודו ותקפו במקומם מונחים. אבל אין בו כדי לפטור את ביהמ"ש מלבדוק בדוק היטב את כל הנסיבות, שמא מן הדין או מן הצדק הוא לסטות מן הכלל. שקול הדעת שהעניק לו המחוקק, מחייב את ביהמ"ש. אין הוא יוצא ידי חובה בהטלת עונשים שגרתיים ואוטומטיים, "מעשה מכונה", אלא כדי לקיים: ושפטו את העם משפט צדק, חייב הוא ליתן דעתו תחילה לאיש העומד לפניו..." וכיוצ"ב.

 

בסופו של יום, נעשה שיקלול של אינטרס הרבים, אל מול נסיבות המקרה הפרטני.

 

למותר לציין, כי העלמת הכנסות היא כשליחת היד וגניבה מן הקופה הציבורית.

 

חומרה זו מעצימה, כאשר המעשה נעשה לאורך זמן.

 

אולם מאידך: התנהלותם האמורה של הנאשמים היתה בראשית דרכם בעסק הנידון, והם בעצמם הפסיקו את פועלם האמור, באופן שדוחותיהם לשנים 2002 ולהלן, כבר היו תקינים.

 

יתר על כן, החקירה בעניינם של הנאשמים החלה בשנת 2004, כאשר, ועוד לפני תחילת החקירה, נבדקו דוחותיהם של הנאשמים ע"י שלטונות מס הכנסה, לשנים

03-02, ונמצאו תקינים (!).

 

כ"כ ראוי להתחשב לקולא, בחלוף הזמן (2001-1997), כמו גם שהנאשמים שיתפו פעולה, ופעלו בכל מאודם להסרת המחדלים, והטבת הנזק - ובכך צרפו מעשה לכוונה.

 

עוד יש לזקוף לזכותם של הנאשמים, שהם נעדרי כל עבר פלילי, כתב האישום תוקן לקולא ובאופן משמעותי (הפחתת סך ההעלמות, מלמעלה מ- 5 מיליון ₪ - למיליון אחד), הם הודו בהזדמנות הראשונה, וחסכו זמן שיפוטי יקר לבית המשפט, לתביעה ולעדיה.

 

 ואל ייקל הדבר בעיננו, לפי שבכה"א נרשמו עשרות (45) עדי תביעה, וברי, כי ניהול משפט שכזה, היה צורך משאבים ניכרים מן המדינה, שאינה משופעת בזמן ובכח אדם עודף.

 

ב"כ המאשימה אכן ביקשה לציין, לקולא, את הודיית הנאשמים אשר: "חסכו לנו ולביהמ"ש עשרות עדים" (עמ' 13 שורה 7).

 

יתרה מזאת, התובעת גם ציינה לפרוטוקול הדיון (עמ' 12 שורה 16), כי שיקולים שכאלה – של תובע המתקשה לנהל תיקים משפטיים במקביל, בשל עומסי עבודה, או הפחתה ברמת הענישה המוצעת בשל מצוקת כח האדם בפרקליטות, מה עוד, כך התובעת: "תיקים כלכליים גם לוקחים זמן בראיות" (עמ' 13 אמצעיתא) - אכן נשקלים בתיקים לא מעטים.

 

בפועל, כשהתובעת עומתה עם עמדת הפרקליטות בת.פ. 4806/05 (ת"א) מ"י נ. שירזי, שבו הוצעה, בהסדר טיעון, ענישה מופחתת, התקשתה התובעת להסביר את מהות ההבדלים: בין מה שהוצע שם , ע"י אותו גורם תביעה, לבין מה שעתרו בפניי.

 

גם שם ביקשה הפרקליטות, בטיעוניה לעונש: "לשים דגש על חומרת המעשים. ההערמה הממושכת של רשויות המס, ההיקף הכספי הניכר של ההכנסות שלא דווחו, גלגול הכספים תוך זלזול בהוראות החוק, בלי שנותרו להם עקבות, והמנעותו מן הנאשם מניהול ספרים כנדרש, כשהוא מציג עצמו בעורמה כשכיר המשתכר סכום זעיר" (עמ' 2 לגזה"ד).

 

חרף האמור, הוצעה מסגרת עונשית מוסכמת, של 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

 

גם ביהמ"ש, באמצו את הסדר הטיעון, רשם לחומרא את הדברים שלהלן:

 

"חומרת מעשיו של מי שנמנע משך ארבע שנים מדיווח על הכנסותיו כעצמאי, ברורה על פניה, חומרה מיוחדת לשימוש בדרכי מרמה, ערמה או תחבולה כדי להשתמט מתשלום מס משך תקופה ממושכת בת ארבע שנים. גם היקף הכספים בהם מדובר הוא ניכר.

 

לא אוכל לומר כי מעשי הנאשם נראים מעשים אקראיים, שנעשו בתום לב, או, בשוגג, ההסתברות הברורה היא שמדובר בפעולות מתוכננות ויזומות, בהן נקט הנאשם כשלנגד עיניו מטרה ברורה – להימנע מתשלומי המס שחב בהם כדין. אף לא לרגע, בכל אותן שנים בהן פעל הנאשם כפי שפעל, לא חשב הנאשם לחדול ממעשיו, מה גם שהציג עצמו משך שנתיים כשכיר.

 

...העונש נועד לא רק כדי לגזור לעבריין כגמולו או להרתיעו, צריך שהעונש יתן ביטוי לחומרה הרבה שבה יש לראות עבירות המבוצעות בידי אנשים מן השורה, לכאורה, המתכננים ומבצעים עבירות הונאה או עבירות מס, עבירות שביצוען קל אך גילוין קשה, ומנצלים את האמון שניתן בהם על-ידי הרשויות.

 

הפסיקה בעבירות מס ובעבירות הונאה היא חד משמעית: כל הגורע כספים מקופת הציבור – לא יינקה, שכן, דינו כדין מי ששולח ידו אליה וגוזל ממנה כספים לא לו.

 

...על כן, כאשר מדובר בהיקף משמעותי של עבירות מסים שביצע הנאשם, עבירות שמשתרעות על פני תקופה ממושכת, כשמדובר במעשים מתוכננים ולא במעשים אקראיים, כאשר התוצאה היא של השתמטות ממסים בהיקף ניכר, תוך שהנאשם משלשל כספים נכבדים לכיסו, מתעצמת חומרת העבירות, ומתגמד מאוד משקלן של הנסיבות לקולא" (עמ' 2 סיפא, עמ' 3 רישא לגזה"ד).

 

חרף האמור, אומץ הסדר הטעון לעניין ענישת המאסר: 4 חודשים שירוצו בעבודות שירות.

 

לציין, כי בפרשת שירזי השית ביהמ"ש – עפ"י שק"ד - על הנאשם, קנס כספי בסך של 8,000 ₪ בלבד.

 

גם בפרשת בוכניק (ת.פ. 1674/04) הורשע אדם בצבר נכבד של עבירות מס חמורות, שנעברו במזיד ובמרמה: העלמת מאות אלפי שקלים, על פני 5 שנות מס (!).

 

 

גם שם נדברו הצדדים להסדר טיעון, ולפיו הושתו על הנאשם 6 חודשי מאסר לרצוי

בעבודות שירות, והתביעה עתרה לכבד הסדר זה, בהיותו משקף נכונה את האזון בין שקולי החומרא: סוג העבירות, שיטתיותן, התמשכותן, והיקף העלמות המס – לבין הנסיבות האישיות, ובעיקר: הסרת המחדלים.

 

זו אף זו: התובעת דנן – ברוב הגינותה – פירטה בטיעוניה לעונש, כי לנאשמים שבפני גם היתה בעיה, לידע את סכומי הקיזוז מן המס, בשל הקושי לקבל את דו"חות השמאות שפירטו סכומים אלה.

 

על כן, רשמה לפרוטוקול:

 

"זה נכון שהיתה בעיה בתיק זה עם שמאויות – דוחות שמאות שלא כולם נמצאו ואין ספק שמגיע לנאשמים במידה מסוימת להנות מן הבעיתיות של חומר החקירה – מה שגם הוביל אותנו לשנות את כתב האישום מהעלמה של 5 מיליון ₪ למיליון ₪" (עמ' 13 רישא).

 

לא זו אף זו, שבסופו של דבר, ההעלמה המיוחסת לכ"א מן הנאשמים הגיעה לסך של 500,000 ₪.

 

עוד אוסיף, את פועלם החיובי של הנאשמים בקהילה לאורך השנים, כפי שפירטם הסנגור,  וכפי שהם משתקפים במסמכי התודה וההמלצה – נ/3.

 

מן הראוי, שביום פקודה, יזקפו לנאשמים גם מעשיהם הטובים.

 

כ"כ מצאתי לקבל את המדרג הפנימי של חומרת המעשים שבין הנאשמים - כפי שב"כ הצדדים הציעו.

 

עוד נתתי דעתי לנסיבות האישיות המיוחדות, כפי שפורטו ע"י הסנגור, ובין השאר, לעובדה שנאשם 2 הוא נפגע פעולות איבה:

 

בשנת 89, בתחילת האינתיפאדה, הנאשם הסיע חיילים ועובדים,  כאשר מחבלים ארבו לו בדרך,  והשליכו לעברו בקבוק תבערה - שגרם לכוויות קשות בכל חלקי גופו.

 

גם לאחר אשפוז ממושך בבי"ח, הוא עדיין נושא את צלקותיה של פעולת הטרור.

 

בהתחשב בנסיבות, וכשאני שוקל  את העונשים הראויים במקרה זה, להשגת מטרות הענישה, תוך שיקלול הנסיבות הפרטניות, אני דן את הנאשמים כדלקמן:

 

לעניין הנאשם 1:

 

אני גוזר על הנאשם, 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה על פק' מס הכנסה.

 

בנוסף, הנאשם ישלם קנס כספי  בסך 20,000 ₪ או 8 חודשי מאסר תמורתו, אם הקנס לא ישולם.

 

הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל ביום 06.02.07.

 

היה וסך זה או שעור משעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרתו לפרעון מיידי.

 

 

לעניין הנאשם 2:

 

לא ייתכן לסיים ההליך בעניינו של נאשם זה, ללא מרכיב של ענישת מאסר, הגם שבנסיבות המקלות שפורטו, אאפשר את רצויה בעבודות שרות.

 

על כן, אני גוזר על הנאשם,  18 חודשי מאסר, מהם ירצה הנאשם 6 חודשים בפועל, ואילו 12 חודשי מאסר יהיו על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירה על פק' מס הכנסה.

 

בנוסף – וע"מ לאזן את ענישת המאסר המקילה יחסית – הנאשם 2 ישלם קנס כספי בסך 50,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו, אם הקנס לא ישולם.

 

הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל ביום 06.02.07.

 

היה וסך זה או שעור משעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרתו לפרעון מיידי.

 

אני דוחה את ביצוע המאסר לריצוי בפועל בעניינו של הנאשם 2 עד לדיון שיקויים ביום 13.2.06 שעה 08:30 – במעמד הצדדים – לשם קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, בדבר אפשרות ביצוע עונש המאסר בתנאים של עבודות שירות.

 

רשמתי בפני, כי הסנגור ידאג לבצע את כל התיאומים הנדרשים עם הממונה על עבודות השירות על מנת שתינתן חוות הדעת במועד האמור.

 

התנאים לעיכוב ביצוע עונש המאסר, ולשחרורו של הנאשם 2 הם:

 

1.         הנאשם 2 יחתום על התחייבות עצמית, ויתן ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪ כל אחת.

            ערבות צד ג' יכול שתנתן בתוך 48 שעות, וגם בתחנת משטרה.

 

2.         מוצא בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשם 2 – עד לתום ריצוי עונשו.

 

לא ינתנו ערבויות אלה – תוצא פקודת מאסר כנגד הנאשם 2.

 

למרות האמור לעיל, הממונה על עבודות השירות ידווח מיד לבית המשפט בתום ריצוי הנאשם את עבודות השירות – אם אכן הנאשם ישלח לעבודות שירות – על מנת שהמזכירות תבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד הנאשם.

 

המזכירות תעביר עותק גזר הדין לממונה על עבודות השירות– בעניינו של נאשם 2.

 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום – לנאשם 1.

 

זכות ערעור תוך 45 יום,  מיום קביעת אופן ריצוי המאסר בפועל, לעניין נאשם 2.

 

ניתנה היום, י"ח בטבת, תשס"ז (8 בינואר 2007), בפומבי, במעמד הצדדים.

 

חנוך פדר, שופט

סגן נשיא

 

 

 

הוסף למועדפים
קישור למאמר: http://www.ralc.co.il/מאמר-1397-פ-2397-05-מדינת-ישראל-נ-שחאדה-בן-פתחי-עבד-חפיז-ואח.aspx

© כל הזכויות שמורות