ralc.co.il

true

מיסוי הסכם מתקן של ההסכם המקורי

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

 |  06.10.2015

מיסוי הסכם פשרה שנערך בעקבות סיכול ההסכם המקורי

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

חברה חתמה על הסכם, אשר לא יצא לפועל במלואו, ועקב כך נערך בין הצדדים לאחר שנים, הסכם פשרה. האם הסכם הפשרה המאוחר מהווה אירוע מס חדש, או שהוא חלק מאירוע המס של ההסכם המקורי?

סוגיה זו נדונה בעניין פמול (ע"א 1381/13 לוקסמבורג פמול בע"מ נ' פקיד שומה מפעלים גדולים, ניתן ביום 24.8.2015). נקבע, כי הסכם הפשרה אינו מהווה אירוע מס חדש, אלא הוא חלק מאירוע המס שארע עם חתימת ההסכם המקורי, ויש להביאו בחשבון לצורך חישוב רווח ההון לפי החוזה בהסכם הראשוני בניכוי הסכום אשר שולם כפיצוי בהסכם הפשרה.

לוקסמבורג פמול בע"מ מכרה לחברת "לימא דלתא" את פעילותה בתחום הייצור, לרבות ציוד, מוניטין וידע. ביום 7.5.1998 התקשרו לוקסמבורג ודלתא, בהסכם למכירת הנכסים מלוקסמבורג לדלתא. במסגרת פרה-רולינג שביקשה לוקסמבורג, אישר פשמ"ג ביום 1.6.1997, את בקשת לוקסמבורג לגבי ייחוס התמורה לציוד המוחשי, המוניטין והידע שנמכר על ידה, וקבע, בין היתר, כי חישוב המס הסופי הנוגע למכירת הציוד המוחשי, יערך לאחר השלמת ההשקעה במפעל (להלן: "הסדר המס").

בדו"ח רווח הון שהגישה לוקסמבורג לשנת המס 1998, ניכתה לוקסמבורג כנגד התמורה שנתקבלה בעד מכירת הנכסים סך של כ-15 מיליון ₪ (להלן: "ההפרשה"), בטענה כי התמורה בעד הנכסים המוחשיים, כללה בנוסף למכונות והציוד גם התחייבות של לוקסמבורג להשלים את המפעל על חשבונה, באשר נכון למועד הגשת הדו"ח טרם מומשה התחייבות זו.

לוקסמבורג ציינה כי הניכוי נעשה בהתאם להסדר המס, וכי כאשר תסתיים ההשקעה במפעל, יוגש דיווח מתקן בגין רווח ההון שצמח ללוקסמבורג מהמכירה.

התחייבות להשלמת המפעל הוערכה על ידי לוקסמבורג בסך של כ-15 מיליון ₪, נכון ליום 31.12.1998, בין היתר, בהתבסס על חוות דעת שמאית מטעם לוקסמבורג.

פשמ"ג, הכיר בסכום של 15 מיליון ₪ כסכום המשקף את הערכת לוקסמבורג לגבי ההשקעה הנדרשת להשלמת המפעל.

טרם השלימה לוקסמבורג את התחייבותה להשלמת המפעל, ירד מחיר החומר בשווקים העולמיים, באופן דרמטי, והתברר כי ייצורו על ידי דלתא, אינו משתלם מבחינה כלכלית. לנוכח עובדה זו, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים. בשנת 2000, הוקפאה הפעילות במפעל, טרם השלמת ההשקעה שנדרשה להשלמת המפעל.

על רקע כישלון המיזם המשותף, וטענות דאו כלפי לוקסמבורג להפרת הסכם המיזם המשותף, נחתם ביום 12.3.2003, הסכם פשרה, בין דאו ללוקסמבורג. בהסכם נקבע, כי לוקסמבורג תשלם לדאו סך של 7.5 מיליון דולר בגין הרכיבים הבאים: 1.3 מיליון דולר עבור מניות דלתא שיועברו ללוקסמבורג מדאו, 3.2 מיליון דולר בגין המחאת הלוואת בעלים, שנתנה דאו עבור דלתא ללוקסמבורג, ו-3 מיליון דולר בגין אי השלמת המפעל על ידי לוקסמבורג.

עם החתימה על הסכם הפשרה, הגישה לוקסמבורג דו"ח רווח הון, בו נתנה ביטוי לעובדה שלא הושלמה בניית המפעל על ידה, ולכך שנאלצה לשלם לדאו סכום של 3 מיליון דולר בגין אי השלמתו.

טענתו העיקרית של פשמ"ג הייתה כי ללוקסמבורג כלל לא הייתה התחייבות להשלמת המפעל, ולכן לא היה מקום לנכות 15 מיליון ₪ מתמורת המכירה מלכתחילה. לחלופין, טען פקיד השומה, כי גם אם כללה התמורה בעד הנכסים המוחשיים התחייבות של לוקסמבורג להשלמת המפעל, ההתחייבות בוטלה בשנת 2000, עם הקפאת היצור במפעל, ולכן כבר בשנה זו היה על לוקסמבורג לבטל את ההפרשה ולדווח עליה כרווח הון.

המחלוקת מתמקדת במועד בו הייתה לוקסמבורג צריכה לבטל את ההפרשה ולזקוף אותה כרווח הון. האם בשנת 2000, במועד הקפאת הייצור במפעל, כטענת פשמ"ג, או בשנת 2003, עם החתימה על הסכם הפשרה כטענת לוקסמבורג.

קבלת עמדת פשמ"ג, משמעה כי לוקסמבורג לא תוכל לנכות את הסכום של 3 מיליון דולר שנתחייבה לשלם לדאו במסגרת הסכם הפשרה בשנת 2003, כנגד רווח ההון שצמח לה עם ביטול ההפרשה בשנת 2000, כדרישת פשמ"ג, ולכל היותר תוכל לנכות סכום זה כנגד הכנסה הונית ככל שהייתה לה בשנת 2003 או לאחר מכן.

מאידך גיסא, קבלת עמדת לוקסמבורג, לפיה רק עם החתימה על הסכם הפשרה, היה עליה לדווח על ההפרשה כרווח הון, משמעה שרווח ההון שנוצר לה עם ביטול ההפרשה בשנת 2003, מתקזז למעשה עם הסכום שהתחייבה לשלם באותה שנה במסגרת הסכם הפשרה. לשיטה זו, יש לחשב את רווח ההון שנצמח על פי הסכם המכר, תוך הפחתת הסכום של 3 מיליון דולר מסכום התמורה.

בית המשפט קבע כי יש להכריע לטובת לוקסמבורג משתי סיבות עיקריות ומצטברות:

הסדר המס : בין לוקסמבורג לפקיד השומה, נעשה הסדר מס שנתן תוקף לקיומה של התחייבות לוקסמבורג, להשלמת המפעל, ואפשר הלכה למעשה, את דחיית הדיווח על הרווח שנוצר בגין המכירה.

הסכם הפשרה: פקיד השומה לא טען באופן מלא, ולא הוכיח, כי סכום ההשבה או הפיצוי שנקבע בהסכם הפשרה עם דאו, נקבע באופן מלאכותי או באופן שאינו משקף את המהות האמיתית של התשלום לדאו.

ולבסוף, ולא אחרון בחשיבותו, באספקלריה של גבית מס אמת, הכף נוטה לעמדתה של לוקסמבורג, דאו שילמה מראש במסגרת הסכם המיזם המשותף, תמורה בסכום כולל של 23,625,000 דולר מתוכם 19.5 מיליון דולר בגין הנכסים המוחשיים, כנגד התחייבותה של לוקסמבורג להשלים את המפעל בסכום שהעורך בשעתו כ-15 מיליון ₪. משלא הושקע סכום זה, תבעה דאו, וקיבלה במסגרת הסכם הפשרה, השבה או פיצוי בגין אי השלמת ההשקעה במפעל.

בית המשפט דחה את טענת פשמ"ג כי מדובר בשתי עסקאות נפרדות - הסכם המכר והסכם הפשרה וקבע כי מדובר בשני הסכמים המשלימים זה את זה כהסכם אחד.

הוסף למועדפים
קישור למאמר: http://www.ralc.co.il/מאמר-4212-מיסוי-הסכם-מתקן-של-ההסכם-המקורי.aspx

© כל הזכויות שמורות