• הירשמו לערוץ יוטיוב  שלנו, ותוכלו לקבל עדכונים והתראות, לצפות בין היתר בהרצאות מוקלטות, מצגות, ראיונות לתקשורת ועוד ...

    להצטרפות והרשמה  לחץ כאן

     

     

  • סוגיות מיוחדות בהצהרות הון, הנחיות, טיפים, הוראות, הסברים מפורטים, התא המשפחתי, הלוואות ומתנות ממשפחה/חברים ועוד... 
    להרצאה מוקלטת מלאה – לחץ כאן

  • הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא פעילות עסקית - עצמאי או חברה ?


    לצפייה – 
    לחץ כאן

  • הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא מיסוי הכנסות בחו"ל (Relocation),  חידושי פסיקה וחקיקה, הכללים החדשים מיום 1.1.2018

    לצפייה - לחץ כאן

  • המהפכה הגדולה במיסוי הנדל"ן ומיסוי הכנסות מהשכרה למגורים ולדירות נופש בשנה האחרונה

    לצפייה בהרצאה המוקלטת ובמצגת המקיפה – לחץ כאן

true

קנטי נגד דיגיטל אקויפמנט

02.03.2004

בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים

בפני:כבוד הנשיא ס' אדלר

כבוד סגן הנשיא י' אליאסוף

כבוד השופט ע' רבינוביץ

מר ד' פרנקל (נציג עובדים)

מר ה' דודאי (נציג מעבידים)

דב"ע 2-10/98

המערער: אלדד קנטי

ע"י ב"כ: עו"ד עמיר סגל

נגד

המשיבה: דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד יצחק וינדר

איזכורי פסיקה:

תב"ע נה/2-160 דב"ע נז/3-229 דב"ע מז/3-140 דב"ע נז/3-55

דב"ע נז/3-35 דב"ע נה/3-164 דב"ע נו/3-29 דב"ע נו/3-55

דב"ע לא/3-12 דב"ע לא/3-22

פסק דין

סגן הנשיא י' אליאסוף:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 19.2.1998 (תב"ע

נה/2-160; השופטת פוגל כדן יחיד), בו נדחתה התביעה לשכר עבודה שהגיש

המערער כנגד המשיבה.

הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי

2. המערער עבד אצל המשיבה כאיש מכירות, מחודש נובמבר 1990 ועד סוף חודש יולי

1994.

בתחילת תקופת עבודתו קיבל המערער משכורת קבועה, אך החל מיום 1.7.1993

נקבעה שיטה חדשה של תשלום שכר למערער, שמטרתה היתה ליצור תמריץ

להצטיינות ולהישגיות. על-פי השיטה החדשה הובטח שכר בשיעור של %80, ומעבר

לכך השכר היה מותנה בביצועים של המערער.

3. בכתב התביעה שהגיש המערער ביום 29.5.1995 נטען כי סמוך לסיום שנת העבודה

הראשונה לפי השיטה החדשה של תשלום השכר, הוא הודיע למשיבה על כוונתו

לסיים את עבודתו. בעקבות זאת, לטענתו, שינתה המשיבה על דעת עצמה ובאופן

רטרואקטיבי את שיטת תשלום השכר של המערער, כך שהוא קיבל שכר הנמוך בסכום

כולל של 41,972 ש"ח מהשכר המגיע לו. סכום זה נתבע על ידי המערער, בצירוף

הלנת שכר או הפרשי הצמדה וריבית.

בכתב ההגנה טענה המשיבה כי המערער חתם, בסמוך לאחר סיום עבודתו, על כתב

שחרור כלפי המשיבה, בו הוא מאשר כי אין לו ולא תהיינה לו תביעות כלפי

המשיבה (להלן - כתב הויתור). כן טענה כי הסכום שבו מדובר איננו שכר

עבודה, אלא הוא "בונוס" הנתון לשיקול דעתה של המשיבה, הרשאית לשנותו או אף

לבטלו. המשיבה הכחישה את זכאותו של המערער לסכום הנתבע בכתב התביעה.

בכתב תשובה ובתצהיר שהגיש המערער, הוא טען כי החתימה על כתב הויתור

נעשתה במחצית הראשונה של חודש יולי 1994, לפני שעזב בפועל את עבודתו אצל

המשיבה ולפני שנתברר לו כי לא קיבל את השכר המגיע לו, וכי החתימה נעשתה רק

בקשר לשחרור פוליסת ביטוח המנהלים למערער. עוד טען כי הוא לא הביע כוונה

לוותר על דרישתו לשכר המגיע לו.

4. בשלב של "הכנת הדיון" בהליך נקבעו המוסכמות והפלוגתאות בין הצדדים.

הפלוגתאות התייחסו לחתימת המערער על כתב הויתור, יעדי המכירה שנקבעו

למערער בשנה האחרונה לעבודתו והאם היתה המשיבה מוסמכת לשנותם וכן

הסכומים המגיעים למערער.

המערער וכן מר י' במבג'י מטעם המשיבה, הגישו לבית הדין האזורי תצהירי עדויות

ראשיות והם נחקרו על תצהיריהם.

5. בכתב הויתור (שכותרתו "הצהרת מסיים עבודה"), ושאין רשום בו התאריך שבו הוא

נחתם, מאשר המערער כי הוא סיים את עבודתו אצל המשיבה ביום 31.7.1994, כי

הוא קיבל את פוליסת ביטוח המנהלים וכן הוא מאשר כי -

"אין לי, ולא תהיינה לי בעתיד, נגד המעביד כל תביעות וטענות מסוג

כלשהו לרבות בגין פיצויי פיטוריו, חופשה שנתית, פדיון חופשה, שכר

עבודה, גמול שעות נוספות או תביעות אחרות כלשהן".

בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי המערער חתם על כתב הויתור לאחר סיום

עבודתו אצל המשיבה. בית הדין התייחס להלכות בדבר חתימה על כתב ויתור, ופסק

בנושא זה כדלקמן:

"5. לעצם כתב הויתור - התובע לא טען כי נפל פגם בהליך החתימה על

המסמך, כמו אילוץ, כפייה, מרמה וכיו"ב.

כעולה מהעדויות, היה התובע מודע בעת החתימה על המסמך לתוכנו

ולתוצאותיו.

6. מנוסח כתב הסילוק עולה כי הוא נחתם לאחר יום 31.7.94, כלומר

לאחר סיום יחסי עבודה בין הצדדים.

המסמך נחתם על ידי התובע, והפרטים הכתובים בכתב יד - נכתבו על

ידו (עמ' 9 לפרוטוקול).

לפיכך אני קובעת כי בעת החתימה היה מודע היטב לויתורו על

תביעות נוספות כנגד הנתבעת.

7. איני מקבלת את טענת התובע, כי המחלוקת באשר לשכר שתבע

נודעה לו רק לאחר שחתם על כתב הויתור.

התובע עצמו העיד כי עוד בחודש מאי נוצרה מחלוקת בינו לבין

הנתבעת באשר לגובה התגמול המגיע לו...

8. לאור התרשמותי מהתובע, אף איני מקבלת את טענתו כי לא ידע על

מה הוא חותם.

התובע הינו אדם היודע לעמוד על זכויותיו, ואף מחה כנגד הנתבעת

בכתב ובעל פה בעת שחשב כי זכויותיו קופחו.

אין זה סביר בעיני כי התובע חתם על מסמך הויתור בלי לקרוא את

תוכנו ולדעת על מה הוא חותם.

9. לפיכך - אני קובעת כי התובע ידע בעת החתימה על כתב הויתור כי

קיימת מחלוקת בינו לבין הנתבעת באשר לגובה התגמול, ובעצם

חתימתו על המסמך - ויתר על תביעות לשכר נוסף.

כתב הסילוק כולל גם ויתור על תביעות לשכר עבודה.

בחתימתו על כתב הסילוק, ויתר התובע על תביעה נוספת לשכר.

יש לציין כי לאחר חתימתו על כתב השחרור, שילמה לו סכום של

34,269 ש"ח.

דין תביעתו של התובע להידחות - מן הטעם הזה בלבד".

6. באשר למסמך אשר הנהיג את השיטה החדשה של תשלום השכר, קבע בית הדין

האזורי בפסק דינו כי אין הוא בגדר "הסכם שכר", וכי המערער לא היה חייב להסכים

לשיטת התגמול החדשה "שכן יכול היה לבחור בהמשך קבלת שכרו כמקודם בשיעור

המלא ללא תוספת או בונוסים". כן קבע בית הדין כי בעצם הסכמתו של המערער

להפעלת שיטה זו כלפיו, נתן הוא את הסכמתו "לקונספציה כי הנתבעת זכאית לקבוע

את תוכנית התגמול לפי שיקול דעתה".

בית הדין קיבל את גרסת המשיבה בעניין קביעת הפרמטר למדידת הישגיהם של אנשי

המכירות אצל המשיבה, וקבע כי היא נהגה בתום לב ובמסגרת הפררוגטיבה הנתונה

לה כמעבידה, וללא קשר לפרישתו של המערער.

מסקנתו של בית הדין האזורי היתה כי המערער "לא הוכיח שעמד ביעד הגבוה שהוא

טוען לו", ועל כן הוא לא הוכיח את תביעתו, מה עוד שכתב הויתור תקף ושריר ואין

למערער זכות תביעה כלפי המשיבה.

7. על כך ועל החלטות ביניים של בית הדין האזורי הוגש הערעור שלפנינו.

הדיון בערעור נערך על פי סיכומים בכתב של הצדדים.

הטענות בערעור

8. הטענות העיקריות של ב"כ המערער לפנינו הן כדלקמן:

(א) בית הדין האזורי טעה בהחלטות ביניים בהן לא התיר למערער להגיש מסמכים

רלוונטיים להכרעה בסוגיה של מועד החתימה על כתב הויתור כלפי המשיבה

וכן לא התיר למערער להגיש פירוט המתייחס לתשלום ששולם לו;

(ב) בית הדין האזורי טעה בקביעתו כי המערער חתם על כתב הויתור לאחר סיום

עבודתו אצל המשיבה;

(ג) המערער לא ויתר על נושא תביעתו, באשר בעת החתימה על כתב הויתור הוא

לא ידע כי המשיבה עומדת לקפח אותו בשכרו, מה גם שנאמר לו מפורשות כי

חתימתו על המסמך באה רק לעניין שחרור כספי הפיצויים וקופת הגמל;

(ד) המסמך שבו פורטה שיטת השכר החדשה למערער היה בגדר הסכם שכר בינו

לבין המשיבה;

(ה) התשלום לפי שיטת השכר החדשה למערער אינו בגדר "בונוס";

(ו) בית הדין האזורי טעה בקביעתו שהמערער לא עמד ב"יעד הגבוה" שנקבע לו.

9. הטענות העיקריות של ב"כ המשיבה לפנינו הן כדלקמן:

(א) בצדק לא התיר בית הדין האזורי למערער להגיש מסמכים בסוגיה של החתימה

על כתב הויתור, מאחר והעד שהעיד בעניין זה לא ערך את המסמכים;

(ב) בית הדין האזורי העדיף את הגרסה העובדתית שהוצגה מטעם המשיבה, ואין

מקום להתערבות ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבע בית הדין

האזורי;

(ג) בית הדין האזורי קבע כעובדה כי כתב הויתור נחתם על ידי המערער לאחר

סיום עבודתו אצל המשיבה ובו מאשר המערער כי "סיימתי" את עבודתי אצל

המשיבה, ואין להתערב בקביעה עובדתית זו;

(ד) המסמך שבו פורטה שיטת השכר החדשה של המערער, אינו בגדר הסכם שכר.

על-פי השיטה החדשה קיבל המערער שכר, ובנוסף לו הוא היה זכאי לתוספת

שנמדדה באופן יחסי לביצועיו על-פי פרמטרים שקבעה המשיבה;

(ה) מהות התשלום, על-פי השיטה החדשה של השכר, היא כי התשלום הוא בגדר

בונוס הנתון לשיקול דעתה של המשיבה;

(ו) המשיבה הוכיחה בבית הדין האזורי כי המערער לא עמד בתקציב המכירות

המופחת שנקבע לו.

החלטות הביניים של בית הדין האזורי

10. בחקירתו הנגדית של העד מטעם המשיבה, נשאל העד על-ידי ב"כ המערער בדבר

תחשיב הסכום ששולם למערער. תשובתו היתה כי "אין לי ספציפית את נוסחת

התגמול שלו. זה בוצע על ידי מערכת ממוכנת. אני לא מכיר את המסמך המוצג בפני

כמסמך תחשיב" (עמ' 22 לפרוטוקול). ב"כ המערער ביקש להגיש את המסמך, אך ב"כ

המשיבה התנגד לכך, מן הטעם שהעד לא ערך את המסמך.

בית הדין האזורי דחה את בקשת ב"כ המערער, בקבעו כי "העד לא ערך את המסמך

ואף אינו מזהה בוודאות את מי שחתם עליו ועל כן איני מתירה את הגשת המסמך"

(עמ' 23 לפרוטוקול).

11. בהמשך נשאל העד מטעם המשיבה בדבר מועד חתימת המערער על כתב הויתור. ב"כ

המערער הציג לעד מסמכים שונים בעניין זה, אך ב"כ המשיבה התנגד להצגת

המסמכים, משום שהעד לא ערך את המסמכים והם לא נערכו בנוכחותו (עמ' 24

לפרוטוקול).

בית הדין האזורי החליט בנושא זה כי "העד לא ערך את המסמכים המתבקשים, ואף

העיד כי אין לו התמצאות בנושא נוהלי הפרישה למעט כתב השחרור. לפיכך - איני

מתירה את הגשת המסמכים" (עמ' 25 לפרוטוקול).

12. בטיעוניו לפנינו טען ב"כ המערער כי היה מקום להתיר את הצגת המסמכים

האמורים, מה עוד שבית הדין התיר למשיבה להגיש את מסמך כתב הויתור,

באמצעות אותו עד, למרות שהעד לא ערך את המסמך ולא נכח בעת חתימתו.

תשובתו של ב"כ המשיבה היא כי למרות שבית הדין לעבודה אינו כפוף לדיני

הראיות, הוא קשור לעקרונות דיני הראיות הכלליים. לטענתו, אין מקום לדון בטענות

אלה של המערער.

13. לאחר עיון בפרוטוקול בית הדין האזורי, המסקנה היא כי בית הדין האזורי נתן את

החלטותיו הנ"ל לפי שיקול דעתו ובמסגרת סמכויותיו לגבי ניהול הדיון, ואין מקום

להתערבות ערכאת הערעור בהן.

תוקף כתב הויתור ומהותה של השיטה החדשה של תשלום השכר למערער

14. שתי הטענות העיקריות הנוספות של המערער הן בדבר תקפו של כתב הויתור ובדבר

מהותה של השיטה החדשה של תשלום השכר למערער החל מיום 1.7.1993.

אדון תחילה בטענה השניה של המערער.

15. הצדדים התייחסו בהרחבה למהותה של השיטה החדשה של תשלום השכר למערער

בסיכומיהם בבית הדין האזורי, וזאת על-פי חומר הראיות שהיה לפני בית הדין

האזורי וההיבט המשפטי של השאלה.

בית הדין האזורי פירט את נימוקיו בנושא זה בפסקאות 10 - 25 של פסק דינו, בקבעו,

בין השאר, כי המערער הסכים להפעלת שיטת התגמול החדשה לגביו וכי המשיבה

זכאית לקבוע את תוכנית התגמול לפי שיקול דעתה. כן קבע בית הדין האזורי כי

המערער לא הוכיח את תביעתו.

16. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובתיק בית הדין האזורי, מסקנתי היא שאין מקום

להתערבות במסקנותיו של בית הדין האזורי בנושא זה. לפיכך, יש לדחות את ערעורו

של המערער בנושא זה, מטעמיו של בית הדין האזורי.

17. לאור המסקנה הנ"ל, אין נדרשת התייחסות לשאלה בדבר תקפו של כתב הויתור,

לרבות השאלה מתי נחתם כתב הויתור.

18. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כי ערעורו של המערער נדחה.

הנשיא ס' אדלר

1. המדיניות הכללית של בית הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות

חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם. כך, לא יינתן תוקף לכתב ויתור במקרים

אלה:

(א) כתב הויתור אינו ברור וחד-משמעי;

(ב) כתב הויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין אותו (ר' דב"ע נז/3-229;

נז/3-247חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - ישראל נעים ואח' (טרם פורסם),

והאסמכתאות שם);

(ג) העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב

הויתור (ר' דב"ע מז/3-140כיתן בע"מ - סיימי חיות, פד"ע יט, 489, 492;

דב"ע נז/3-55יוסף סטרוגו ואח' - חב' השמירה בע"מ (לא פורסם);

(ד) יש פגם במסמך הויתור (ר' דב"ע נז/3-35לואיזה חדד ואח' - חירות בע"מ

ואח' (לא פורסם); דב"ע נה/3-164אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ - משה

גורין, פד"ע כט 385, 389);

(ה) לאחר חתימת כתב הויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת

חתימת המסמך. (ר' דב"ע נו/3-29תנובה בע"מ - אסתר לוסקי (לא פורסם);

דב"ע נו/3-55יוסף סטרוגו ואח' - חב' השמירה בע"מ (לא פורסם); דב"ע

לא/3-12צ'יבוטורו - אטלקה, פד"ע ד 173, 177; דב"ע לא/3-22, ציק

ליפוט - חיים קסטנר פד"ע ג 215, 218).

2. בעניין שלפנינו נפלו מספר פגמים, לפיהם אין מקום ליתן תוקף לכתב הויתור ואלה

הם:

(א) בעת חתימת כתב הויתור לא הוגש לתובע "חשבון סופי", היינו - הסכומים

המגיעים לו בסיום עבודתו, לדעת המשיבה;

(ב) אין תאריך בכתב הויתור. יתרה מזו, בית הדין האזורי אף מנע מהמערער להגיש

ראיות לגבי תאריך חתימתו על כתב הויתור;

(ג) בכתב הויתור יש התייחסות לקבלת פוליסת ביטוח מנהלים וייתכן שהעובד היה

בדעה שהוא אינו נוגע לנושאים אחרים.

3. לאור זאת, יש להחזיר את העניין אל בית הדין האזורי למען יתייחס מחדש לתקפו של

כתב הויתור ובהתאם לכך ייתן את פסק דינו מחדש.

בית הדין יאפשר לצדדים להשמיע את טיעוניהם לפני מתן פסק הדין מחדש.

השופט ע' רבינוביץ:

אילו הייתי צריך להחליט בתביעת המערער על פי כתב הויתור בלבד, אפשר שהייתי

מצטרף למסקנתו של הנשיא, אלא שלדעתי דין הערעור להידחות לגופו מטעמיו של בית

הדין האזורי.

לדברים שנאמרו אוסיף, כי אני סובר שלמעביד הייתה באותן נסיבות הסמכות לשנות

יעדים, וכל עוד לא מילא המערער בפועל יעדים אלה - המסקנה שהגיע אליה בית הדין

האזורי היא נכונה.

סוף דבר, אני מצטרף לפסיקתו של סגן הנשיא שיש במקרה זה לדחות את הערעור.

נציג עובדים ד' פרנקל:

אני מצטרף לפסיקתו של סגן הנשיא.

נציג מעבידים ה' דודאי:

אני מצטרף לפסיקתו של סגן הנשיא.

סיכום

1. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים, ברוב דעות, לדחות את הערעור כמפורט

בפסיקתו של סגן הנשיא.

2. המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

3. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ז בסיוון התשנ"ט (1.6.99), בירושלים.

----- סוף פסק הדין -----

בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים

בפני:כבוד הנשיא ס' אדלר

כבוד סגן הנשיא י' אליאסוף

כבוד השופט ע' רבינוביץ

מר ד' פרנקל (נציג עובדים)

מר ה' דודאי (נציג מעבידים)

דב"ע 2-10/98

המערער: אלדד קנטי

ע"י ב"כ: עו"ד עמיר סגל

נגד

המשיבה: דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד יצחק וינדר

איזכורי פסיקה:

תב"ע נה/2-160 דב"ע נז/3-229 דב"ע מז/3-140 דב"ע נז/3-55

דב"ע נז/3-35 דב"ע נה/3-164 דב"ע נו/3-29 דב"ע נו/3-55

דב"ע לא/3-12 דב"ע לא/3-22

פסק דין

סגן הנשיא י' אליאסוף:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 19.2.1998 (תב"ע

נה/2-160; השופטת פוגל כדן יחיד), בו נדחתה התביעה לשכר עבודה שהגיש

המערער כנגד המשיבה.

הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי

2. המערער עבד אצל המשיבה כאיש מכירות, מחודש נובמבר 1990 ועד סוף חודש יולי

1994.

בתחילת תקופת עבודתו קיבל המערער משכורת קבועה, אך החל מיום 1.7.1993

נקבעה שיטה חדשה של תשלום שכר למערער, שמטרתה היתה ליצור תמריץ

להצטיינות ולהישגיות. על-פי השיטה החדשה הובטח שכר בשיעור של %80, ומעבר

לכך השכר היה מותנה בביצועים של המערער.

3. בכתב התביעה שהגיש המערער ביום 29.5.1995 נטען כי סמוך לסיום שנת העבודה

הראשונה לפי השיטה החדשה של תשלום השכר, הוא הודיע למשיבה על כוונתו

לסיים את עבודתו. בעקבות זאת, לטענתו, שינתה המשיבה על דעת עצמה ובאופן

רטרואקטיבי את שיטת תשלום השכר של המערער, כך שהוא קיבל שכר הנמוך בסכום

כולל של 41,972 ש"ח מהשכר המגיע לו. סכום זה נתבע על ידי המערער, בצירוף

הלנת שכר או הפרשי הצמדה וריבית.

בכתב ההגנה טענה המשיבה כי המערער חתם, בסמוך לאחר סיום עבודתו, על כתב

שחרור כלפי המשיבה, בו הוא מאשר כי אין לו ולא תהיינה לו תביעות כלפי

המשיבה (להלן - כתב הויתור). כן טענה כי הסכום שבו מדובר איננו שכר

עבודה, אלא הוא "בונוס" הנתון לשיקול דעתה של המשיבה, הרשאית לשנותו או אף

לבטלו. המשיבה הכחישה את זכאותו של המערער לסכום הנתבע בכתב התביעה.

בכתב תשובה ובתצהיר שהגיש המערער, הוא טען כי החתימה על כתב הויתור

נעשתה במחצית הראשונה של חודש יולי 1994, לפני שעזב בפועל את עבודתו אצל

המשיבה ולפני שנתברר לו כי לא קיבל את השכר המגיע לו, וכי החתימה נעשתה רק

בקשר לשחרור פוליסת ביטוח המנהלים למערער. עוד טען כי הוא לא הביע כוונה

לוותר על דרישתו לשכר המגיע לו.

4. בשלב של "הכנת הדיון" בהליך נקבעו המוסכמות והפלוגתאות בין הצדדים.

הפלוגתאות התייחסו לחתימת המערער על כתב הויתור, יעדי המכירה שנקבעו

למערער בשנה האחרונה לעבודתו והאם היתה המשיבה מוסמכת לשנותם וכן

הסכומים המגיעים למערער.

המערער וכן מר י' במבג'י מטעם המשיבה, הגישו לבית הדין האזורי תצהירי עדויות

ראשיות והם נחקרו על תצהיריהם.

5. בכתב הויתור (שכותרתו "הצהרת מסיים עבודה"), ושאין רשום בו התאריך שבו הוא

נחתם, מאשר המערער כי הוא סיים את עבודתו אצל המשיבה ביום 31.7.1994, כי

הוא קיבל את פוליסת ביטוח המנהלים וכן הוא מאשר כי -

"אין לי, ולא תהיינה לי בעתיד, נגד המעביד כל תביעות וטענות מסוג

כלשהו לרבות בגין פיצויי פיטוריו, חופשה שנתית, פדיון חופשה, שכר

עבודה, גמול שעות נוספות או תביעות אחרות כלשהן".

בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי המערער חתם על כתב הויתור לאחר סיום

עבודתו אצל המשיבה. בית הדין התייחס להלכות בדבר חתימה על כתב ויתור, ופסק

בנושא זה כדלקמן:

"5. לעצם כתב הויתור - התובע לא טען כי נפל פגם בהליך החתימה על

המסמך, כמו אילוץ, כפייה, מרמה וכיו"ב.

כעולה מהעדויות, היה התובע מודע בעת החתימה על המסמך לתוכנו

ולתוצאותיו.

6. מנוסח כתב הסילוק עולה כי הוא נחתם לאחר יום 31.7.94, כלומר

לאחר סיום יחסי עבודה בין הצדדים.

המסמך נחתם על ידי התובע, והפרטים הכתובים בכתב יד - נכתבו על

ידו (עמ' 9 לפרוטוקול).

לפיכך אני קובעת כי בעת החתימה היה מודע היטב לויתורו על

תביעות נוספות כנגד הנתבעת.

7. איני מקבלת את טענת התובע, כי המחלוקת באשר לשכר שתבע

נודעה לו רק לאחר שחתם על כתב הויתור.

התובע עצמו העיד כי עוד בחודש מאי נוצרה מחלוקת בינו לבין

הנתבעת באשר לגובה התגמול המגיע לו...

8. לאור התרשמותי מהתובע, אף איני מקבלת את טענתו כי לא ידע על

מה הוא חותם.

התובע הינו אדם היודע לעמוד על זכויותיו, ואף מחה כנגד הנתבעת

בכתב ובעל פה בעת שחשב כי זכויותיו קופחו.

אין זה סביר בעיני כי התובע חתם על מסמך הויתור בלי לקרוא את

תוכנו ולדעת על מה הוא חותם.

9. לפיכך - אני קובעת כי התובע ידע בעת החתימה על כתב הויתור כי

קיימת מחלוקת בינו לבין הנתבעת באשר לגובה התגמול, ובעצם

חתימתו על המסמך - ויתר על תביעות לשכר נוסף.

כתב הסילוק כולל גם ויתור על תביעות לשכר עבודה.

בחתימתו על כתב הסילוק, ויתר התובע על תביעה נוספת לשכר.

יש לציין כי לאחר חתימתו על כתב השחרור, שילמה לו סכום של

34,269 ש"ח.

דין תביעתו של התובע להידחות - מן הטעם הזה בלבד".

6. באשר למסמך אשר הנהיג את השיטה החדשה של תשלום השכר, קבע בית הדין

האזורי בפסק דינו כי אין הוא בגדר "הסכם שכר", וכי המערער לא היה חייב להסכים

לשיטת התגמול החדשה "שכן יכול היה לבחור בהמשך קבלת שכרו כמקודם בשיעור

המלא ללא תוספת או בונוסים". כן קבע בית הדין כי בעצם הסכמתו של המערער

להפעלת שיטה זו כלפיו, נתן הוא את הסכמתו "לקונספציה כי הנתבעת זכאית לקבוע

את תוכנית התגמול לפי שיקול דעתה".

בית הדין קיבל את גרסת המשיבה בעניין קביעת הפרמטר למדידת הישגיהם של אנשי

המכירות אצל המשיבה, וקבע כי היא נהגה בתום לב ובמסגרת הפררוגטיבה הנתונה

לה כמעבידה, וללא קשר לפרישתו של המערער.

מסקנתו של בית הדין האזורי היתה כי המערער "לא הוכיח שעמד ביעד הגבוה שהוא

טוען לו", ועל כן הוא לא הוכיח את תביעתו, מה עוד שכתב הויתור תקף ושריר ואין

למערער זכות תביעה כלפי המשיבה.

7. על כך ועל החלטות ביניים של בית הדין האזורי הוגש הערעור שלפנינו.

הדיון בערעור נערך על פי סיכומים בכתב של הצדדים.

הטענות בערעור

8. הטענות העיקריות של ב"כ המערער לפנינו הן כדלקמן:

(א) בית הדין האזורי טעה בהחלטות ביניים בהן לא התיר למערער להגיש מסמכים

רלוונטיים להכרעה בסוגיה של מועד החתימה על כתב הויתור כלפי המשיבה

וכן לא התיר למערער להגיש פירוט המתייחס לתשלום ששולם לו;

(ב) בית הדין האזורי טעה בקביעתו כי המערער חתם על כתב הויתור לאחר סיום

עבודתו אצל המשיבה;

(ג) המערער לא ויתר על נושא תביעתו, באשר בעת החתימה על כתב הויתור הוא

לא ידע כי המשיבה עומדת לקפח אותו בשכרו, מה גם שנאמר לו מפורשות כי

חתימתו על המסמך באה רק לעניין שחרור כספי הפיצויים וקופת הגמל;

(ד) המסמך שבו פורטה שיטת השכר החדשה למערער היה בגדר הסכם שכר בינו

לבין המשיבה;

(ה) התשלום לפי שיטת השכר החדשה למערער אינו בגדר "בונוס";

(ו) בית הדין האזורי טעה בקביעתו שהמערער לא עמד ב"יעד הגבוה" שנקבע לו.

9. הטענות העיקריות של ב"כ המשיבה לפנינו הן כדלקמן:

(א) בצדק לא התיר בית הדין האזורי למערער להגיש מסמכים בסוגיה של החתימה

על כתב הויתור, מאחר והעד שהעיד בעניין זה לא ערך את המסמכים;

(ב) בית הדין האזורי העדיף את הגרסה העובדתית שהוצגה מטעם המשיבה, ואין

מקום להתערבות ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבע בית הדין

האזורי;

(ג) בית הדין האזורי קבע כעובדה כי כתב הויתור נחתם על ידי המערער לאחר

סיום עבודתו אצל המשיבה ובו מאשר המערער כי "סיימתי" את עבודתי אצל

המשיבה, ואין להתערב בקביעה עובדתית זו;

(ד) המסמך שבו פורטה שיטת השכר החדשה של המערער, אינו בגדר הסכם שכר.

על-פי השיטה החדשה קיבל המערער שכר, ובנוסף לו הוא היה זכאי לתוספת

שנמדדה באופן יחסי לביצועיו על-פי פרמטרים שקבעה המשיבה;

(ה) מהות התשלום, על-פי השיטה החדשה של השכר, היא כי התשלום הוא בגדר

בונוס הנתון לשיקול דעתה של המשיבה;

(ו) המשיבה הוכיחה בבית הדין האזורי כי המערער לא עמד בתקציב המכירות

המופחת שנקבע לו.

החלטות הביניים של בית הדין האזורי

10. בחקירתו הנגדית של העד מטעם המשיבה, נשאל העד על-ידי ב"כ המערער בדבר

תחשיב הסכום ששולם למערער. תשובתו היתה כי "אין לי ספציפית את נוסחת

התגמול שלו. זה בוצע על ידי מערכת ממוכנת. אני לא מכיר את המסמך המוצג בפני

כמסמך תחשיב" (עמ' 22 לפרוטוקול). ב"כ המערער ביקש להגיש את המסמך, אך ב"כ

המשיבה התנגד לכך, מן הטעם שהעד לא ערך את המסמך.

בית הדין האזורי דחה את בקשת ב"כ המערער, בקבעו כי "העד לא ערך את המסמך

ואף אינו מזהה בוודאות את מי שחתם עליו ועל כן איני מתירה את הגשת המסמך"

(עמ' 23 לפרוטוקול).

11. בהמשך נשאל העד מטעם המשיבה בדבר מועד חתימת המערער על כתב הויתור. ב"כ

המערער הציג לעד מסמכים שונים בעניין זה, אך ב"כ המשיבה התנגד להצגת

המסמכים, משום שהעד לא ערך את המסמכים והם לא נערכו בנוכחותו (עמ' 24

לפרוטוקול).

בית הדין האזורי החליט בנושא זה כי "העד לא ערך את המסמכים המתבקשים, ואף

העיד כי אין לו התמצאות בנושא נוהלי הפרישה למעט כתב השחרור. לפיכך - איני

מתירה את הגשת המסמכים" (עמ' 25 לפרוטוקול).

12. בטיעוניו לפנינו טען ב"כ המערער כי היה מקום להתיר את הצגת המסמכים

האמורים, מה עוד שבית הדין התיר למשיבה להגיש את מסמך כתב הויתור,

באמצעות אותו עד, למרות שהעד לא ערך את המסמך ולא נכח בעת חתימתו.

תשובתו של ב"כ המשיבה היא כי למרות שבית הדין לעבודה אינו כפוף לדיני

הראיות, הוא קשור לעקרונות דיני הראיות הכלליים. לטענתו, אין מקום לדון בטענות

אלה של המערער.

13. לאחר עיון בפרוטוקול בית הדין האזורי, המסקנה היא כי בית הדין האזורי נתן את

החלטותיו הנ"ל לפי שיקול דעתו ובמסגרת סמכויותיו לגבי ניהול הדיון, ואין מקום

להתערבות ערכאת הערעור בהן.

תוקף כתב הויתור ומהותה של השיטה החדשה של תשלום השכר למערער

14. שתי הטענות העיקריות הנוספות של המערער הן בדבר תקפו של כתב הויתור ובדבר

מהותה של השיטה החדשה של תשלום השכר למערער החל מיום 1.7.1993.

אדון תחילה בטענה השניה של המערער.

15. הצדדים התייחסו בהרחבה למהותה של השיטה החדשה של תשלום השכר למערער

בסיכומיהם בבית הדין האזורי, וזאת על-פי חומר הראיות שהיה לפני בית הדין

האזורי וההיבט המשפטי של השאלה.

בית הדין האזורי פירט את נימוקיו בנושא זה בפסקאות 10 - 25 של פסק דינו, בקבעו,

בין השאר, כי המערער הסכים להפעלת שיטת התגמול החדשה לגביו וכי המשיבה

זכאית לקבוע את תוכנית התגמול לפי שיקול דעתה. כן קבע בית הדין האזורי כי

המערער לא הוכיח את תביעתו.

16. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובתיק בית הדין האזורי, מסקנתי היא שאין מקום

להתערבות במסקנותיו של בית הדין האזורי בנושא זה. לפיכך, יש לדחות את ערעורו

של המערער בנושא זה, מטעמיו של בית הדין האזורי.

17. לאור המסקנה הנ"ל, אין נדרשת התייחסות לשאלה בדבר תקפו של כתב הויתור,

לרבות השאלה מתי נחתם כתב הויתור.

18. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כי ערעורו של המערער נדחה.

הנשיא ס' אדלר

1. המדיניות הכללית של בית הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות

חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם. כך, לא יינתן תוקף לכתב ויתור במקרים

אלה:

(א) כתב הויתור אינו ברור וחד-משמעי;

(ב) כתב הויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין אותו (ר' דב"ע נז/3-229;

נז/3-247חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - ישראל נעים ואח' (טרם פורסם),

והאסמכתאות שם);

(ג) העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב

הויתור (ר' דב"ע מז/3-140כיתן בע"מ - סיימי חיות, פד"ע יט, 489, 492;

דב"ע נז/3-55יוסף סטרוגו ואח' - חב' השמירה בע"מ (לא פורסם);

(ד) יש פגם במסמך הויתור (ר' דב"ע נז/3-35לואיזה חדד ואח' - חירות בע"מ

ואח' (לא פורסם); דב"ע נה/3-164אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ - משה

גורין, פד"ע כט 385, 389);

(ה) לאחר חתימת כתב הויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת

חתימת המסמך. (ר' דב"ע נו/3-29תנובה בע"מ - אסתר לוסקי (לא פורסם);

דב"ע נו/3-55יוסף סטרוגו ואח' - חב' השמירה בע"מ (לא פורסם); דב"ע

לא/3-12צ'יבוטורו - אטלקה, פד"ע ד 173, 177; דב"ע לא/3-22, ציק

ליפוט - חיים קסטנר פד"ע ג 215, 218).

2. בעניין שלפנינו נפלו מספר פגמים, לפיהם אין מקום ליתן תוקף לכתב הויתור ואלה

הם:

(א) בעת חתימת כתב הויתור לא הוגש לתובע "חשבון סופי", היינו - הסכומים

המגיעים לו בסיום עבודתו, לדעת המשיבה;

(ב) אין תאריך בכתב הויתור. יתרה מזו, בית הדין האזורי אף מנע מהמערער להגיש

ראיות לגבי תאריך חתימתו על כתב הויתור;

(ג) בכתב הויתור יש התייחסות לקבלת פוליסת ביטוח מנהלים וייתכן שהעובד היה

בדעה שהוא אינו נוגע לנושאים אחרים.

3. לאור זאת, יש להחזיר את העניין אל בית הדין האזורי למען יתייחס מחדש לתקפו של

כתב הויתור ובהתאם לכך ייתן את פסק דינו מחדש.

בית הדין יאפשר לצדדים להשמיע את טיעוניהם לפני מתן פסק הדין מחדש.

השופט ע' רבינוביץ:

אילו הייתי צריך להחליט בתביעת המערער על פי כתב הויתור בלבד, אפשר שהייתי

מצטרף למסקנתו של הנשיא, אלא שלדעתי דין הערעור להידחות לגופו מטעמיו של בית

הדין האזורי.

לדברים שנאמרו אוסיף, כי אני סובר שלמעביד הייתה באותן נסיבות הסמכות לשנות

יעדים, וכל עוד לא מילא המערער בפועל יעדים אלה - המסקנה שהגיע אליה בית הדין

האזורי היא נכונה.

סוף דבר, אני מצטרף לפסיקתו של סגן הנשיא שיש במקרה זה לדחות את הערעור.

נציג עובדים ד' פרנקל:

אני מצטרף לפסיקתו של סגן הנשיא.

נציג מעבידים ה' דודאי:

אני מצטרף לפסיקתו של סגן הנשיא.

סיכום

1. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים, ברוב דעות, לדחות את הערעור כמפורט

בפסיקתו של סגן הנשיא.

2. המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

3. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ז בסיוון התשנ"ט (1.6.99), בירושלים.

----- סוף פסק הדין -----

הוסף למועדפים

דרוגים

דרג

תגובות גולשים

שלח תגובה
הקש קוד אימות
 
לא רשומים אירועים לחודש יוני
לא רשומים אירועים לחודש יולי