דמי ביטוח לאומי על שכיר שהוא גם עצמאי

1. הוא עסק במשלח ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע.

2. הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום השווה ל- 50% מהשכר הממוצע.

3. הוא עסק במשלח ידו לפחות שתים עשר שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א' ". (ההדגשות שלי – ר.א)

ראשית, נידרש כי ההכנסה תנבע מעיסוק בפועל של המבוטח. דהיינו, מיגיעתו האישית.

שנית, נידרש כי המבוטח יעמוד באחד מתוך שלושה תנאים חלופיים ודי בהתקיימותו של אחד מהם בכדי לקיים את ההגדרה של עובד עצמאי.

מבוטח שהוא עובד שכיר ויש לו הכנסות לפי סעיף 2(1) לפקודה, כאשר הוא אינו מקיים אף לא אחד משלושת התנאים האמורים לעיל, איננו "עובד עצמאי" כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי.

במקרה כזה תחול על הכנסות המבוטח לפי סעיף 2(1) לפקודה מס הכנסה, הוראת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א – 1971. תקנה זו קובעת כי עובד שאין עיקר הכנסותיו משכר, היות ולפחות 50% מהכנסתו נובעת ממקורות אחרים הכלולים בסעיף 2 לפקודה, ישלם ביטוח לאומי גם על הכנסתו האחרת.

מכאן, עולה גם היפוכו של דבר, מי שהוא עובד שכיר והכנסתו כעצמאי נמוכה מהכנסותיו כשכיר, ויחד עם זאת הוא גם אינו עונה על הגדרת "עובד עצמאי" לפי חוק הביטוח הלאומי כאמור לעיל, פטור מדמי ביטוח על הכנסתו לפי סעיף 2(1) לפקודה.

תקנה 14 לתקנות קובעת:

1. בשיעור החל על עובד עצמאי מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 (1) לפקודה.

2. בשיעור החל על מי שאינו עובד ואינו עצמאי מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 (4) עד (7) ו- (9) לפקודה למעט מהכנסתו מפנסיה ". (ההדגשות שלי – ר.א.)

מלשון ההוראה, אנו למדים כי עובד עצמאי חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי גם על הכנסותיו הפסיביות בהתקיים התנאים הבאים:

1. המדובר בעובד עצמאי שהכנסותיו לפי סעיפים 2 (1) ו- (8) לפקודה;

2. המבוטח טרם הגיע לגיל גמלאות (65 שנים בגבר ו- 60 שנים באישה);

3. המבוטח אינו עובד שכיר במקביל להיותו עובד עצמאי.

4. הכנסותיו האחרות (בהתאם לתנאי 3 לעיל, מדובר למעשה בהכנסותיו הפסיביות) הנן לפחות בשיעור של 50% מהכנסתו הכוללת (דהיינו, שוות או עולות על הכנסתו כעצמאי).

1. עובד שאינו עובד עצמאי ואין עיקר הכנסתו מעבודה שכירה (מקבל הכנסות פסיביות בשיעור של 50% לפחות מהכנסותיו הכוללות):

תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי קובעת:

לאמור, עובד שכיר חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי גם על הכנסותיו פסיביות, בהתקיים התנאים הבאים:

1. המדובר בעובד שכיר שהכנסותיו לפי סעיף 2 (2) לפקודה.

2. המבוטח טרם הגיע לגיל גמלאות (65 שנים בגבר ו- 60 שנים באישה).

3. המבוטח אינו עובד עצמאי במקביל להיותו עובד שכיר.

4. הכנסותיו האחרות (בכפוף לאמור בתנאי 3 לעיל, המדובר למעשה בהכנסותיו הפסיביות), הנן לפחות בשיעור של 50% מהכנסתו הכוללת (דהיינו, הכנסותיו הפסיביות שוות או עולות על הכנסותיו כשכיר).

5. כלל הכנסותיו של המבוטח לפי סעיף 2 לפקודה, עולות על מחצית השכר הממוצע במשק.

במילים אחרות, תקנות 14 ו- 15 קובעות כי אם הכנסתו הפסיבית של אדם שווה או עולה על הכנסותיו כעצמאי או כשכיר, אזי גם הכנסה זו חייבת, כולה, בביטוח לאומי. אך, אם מדובר במי שהוא גם שכיר וגם עצמאי, אין תחולה לתקנות אלו לעניין החיוב בביטוח לאומי וההכנסה הפסיבית כולה, וללא קשר לגובהה ביחס להכנסותיו כעצמאי או כשכיר, פטורה מביטוח לאומי.