|
"פחת פוליטי"- פסק דין פוליטי בבית המשפט העליון והשלכותיו
יהושע הזנפרץ, רו"ח גיל רוזנשטוק, רו"ח (משפטן)
הוצאות פחת
מס הכנסה בישראל משולם על רווח, המחושב לפי הכנסותיו של הנישום בניכוי הוצאות שוטפות שעמד בהן בייצור הכנסתו. כל הוצאה שאינה פרטית, שהוצאה לצורך הפקת ההכנסה, מותרת בניכוי. אולם, העלות המיוחסת לרכוש קבוע, שעתיד לשמש את הנישום במשך מספר שנים, תוכר כהוצאה על פני אורך החיים של הנכס שנרכש.
בעולם החשבונאות נרשמות הוצאות הפחת בהתאם לקצב צריכת ההטבות מהרכוש הקבוע. כך, ניתן להשתמש בשיטת הקו הישר ("חישוב לינארי"), בשיטת פחת מואץ, ואף בשיטת יחידות ייצור, לפיה הוצאות הפחת יוכרו לפי היחידות שהנכס ייצר בפועל, באופן יחסי לסך היחידות, שהנכס צפוי להניב. המהות הכלכלית של השימוש בנכס מכתיבה את עיתוי וקצב רישום הוצאות הפחת בדוחות הכספיים.
מעולם החשבונאות לעולם המס
גישה ליברלית זו אינה מתאימה לעולם המס. כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת, פסק בית המשפט העליון בהלכת "נצבא", כי לצרכי מס יש לפנות לתקנות שהותקנו מכח פקודת מס הכנסה, לפיהן כל נכס זכאי לאחוז פחת שרירותי, אשר נקבע על ידי מתקין התקנות בשנת 1941, בלא הפעלת שיקול דעת באשר לפחת האמיתי של נכס זה או אחר.
אולם, לאורך השנים התערערה האחיזה הדווקנית בלשונו של החוק, ובתי המשפט נוטים לפרש את החוק פרשנות תכליתית, אשר תביא להגנה על זכות הקנין של הנישום, ולתשלום מס אמת, בהתאם לרווח הכלכלי שהופק.
כך גם באשר להוצאות הפחת. ניקח לדוגמה ציוד, הזכאי לפחת שנתי לינארי בשיעור 7% לצרכי מס, חרף העובדה, שיתכן שקצב הבלאי של הנכס אינו נפרס באופן אחיד לאורך חיי הנכס, אלא מרביתו מתכלה בתחילת חייו, ומיעוטו בסופם. מצב זה עלול לגרום לנישום לשלם מס על רווח תיאורטי, בשעה שמבחינה כלכלית הנישום כלל לא הרוויח, ואף אפשר שהפסיד.
בית המשפט בפרשיית פז-גז, בשאלת אחוז הפחת לו זכאים מוני גז, מרים סוגיה זו להנחתה, באומרו: "אילו מצאה המערערת לנכון להעמיד למבחן את תוקפן של תקנות הפחת בטענה שאינן משקפות את הפחת הכלכלי המדוייק של המונים היתה עשויה טענתה להתקבל...".
פסק דין פוליטי בבית המשפט העליון
בשנת 2001 הופחתו שעורי המס הגבוהים, שהוטלו על מכירת מקרקעין (שהגיעו עד 50% מהשבח שנוצר במכירה), והועמדו על שעור מס של 25%. אולם, מכיוון שהשבח הגלום במקרקעין עשוי לצמוח במשך שנים רבות, הוחלט כי יש לחלק את סכום השבח לשניים לפי יחס התקופות ("חישוב לינארי"): חלקו הראשון של השבח, שנצבר עד 7.11.2001 נותר חייב בשיעורי המס הגבוהים, ואילו חלקו השני, מאותו מועד ואילך, יזכה לשעורי המס המופחתים.
ביום 28 במאי 2008 נפל דבר בישראל. בית המשפט העליון הפך פה אחד את החלטתה של וועדת ערר בעניינו של אלברט פוליטי, בקובעו, כי למרות שהשבח נצבר עובדתית לאחר 7.11.2001, אין לסטות מלשונו הכתובה של החוק, הקובעת חישוב מס לפי יחס התקופות. בכך, העדיף בית המשפט את אחידות חישוב המס ופשטות המנגנון על פני חישוב פרטני של השבח בכל מקרה ומקרה.
אנחנו סבורים, כי הלכה זו מקבעת את הפער הקיים בין עולם החשבונאות לעולם המס, בהקשרם של הוצאות הפחת. משנקבעה נוסחת חישוב לינארית, הפורסת את עלותו של הרכוש הקבוע בקו ישר על פני אורך חייו, באמצעות מתן שעור פחת קבוע לכל נכס ונכס, הרי שלא ניתן לסטות מלשון החוק, ולנסות להוכיח את הפחת האמיתי שנצבר לנכס. המס הכלכלי האמיתי הוקרב על מזבח יציבות מערכת המס כולה. בקרב שבין אמת ליציב – יציב ניצח.
יהושע הזנפרץ, רו"ח, שותף בשיף הזנפרץ ושות' רואי-חשבון
גיל רוזנשטוק, רו"ח (משפטן), מנהל המחלקה המקצועית בשיף הזנפרץ ושות' רואי-חשבון
|