טעות של המוסד לביטוח לאומי לא מאפשרת לו השבה רטרואקטיבית

1. עניינה של תביעה זו היא החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול, החל מיום 19.3.2010, לשלול את זכאותו של התובע לקצבה כנפגע עבודה בגין תאונת דרכים, מהטעם שהוברר למוסד כי התובע לא עמד בדרישות סעיף 77 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב),התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), שכן לא היה רשום במוסד כמועסק עצמאי במועד התאונה.
2. התובע הועסק כמאמן כושר בשני מקומות שונים: כשכיר, וכעצמאי. ביום 26.1.2003 הגיש התובע תביעה למוסד להכרה בפגיעה בעבודה, בגין תאונת דרכים שארעה לו ביום 21.4.2002, בדרכו לעבודה וברוכבו על אופנוע.
3. במועד הפגיעה לא היה התובע רשום במוסד כעצמאי, אלא כשכיר בלבד. התובע נרשם כעצמאי במוסד ב- 18.08.2004, לאחר קרות התאונה.
4. ביום 15.6.2003 הכיר המוסד בתובע כנפגע בעבודתו כשכיר והוא החל מקבל קצבה כנפגע עבודה.
5. בהליך נפרד, תבע התובע את חברת המאגר הישראלי לביטוח, בה היה מבוטח בביטוח רכב מנועי. ביום 17.6.2007 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין התובע לחברת הביטוח.
6. במסגרת הסכם הפשרה הצהיר התובע כי נפגע בדרכו לעבודה כעצמאי. משנתקבל המידע בפני המוסד, נבדק בשנית תיקו של התובע וביום 19.3.2010 נפסקה קצבתו של התובע, עד להשלמת הבירור המחודש בעניינו.
7. בדיון המוקדם טען ב"כ התובע כי החלטת המוסד להכיר בתובע כנפגע עבודה שהועסק כשכיר, נעשתה בטעות של המוסד, מבלי שהתובע הטעה את המוסד בשום צורה. שלילת הזכאות בדיעבד, בחלוף 8 שנים ממועד הפגיעה, וחיוב התובע בגין הקצבאות ששולמו לו, מהווה פגיעה בלתי מידתית ולא צודקת בתובע ובמיוחד נוכח מניעתו כעת להיפרע מצדדים שלישיים, ובכלל כך מחברת הביטוח ,עמה נחתם הסכם פשרה.
8. הכרעה

בהודעתו של התובע על פגיעה בעבודה בפני המוסד, ציין התובע בסעיף המיועד לפרטי מקום עבודה(סעיף ב') הן את מקום עבודתו כשכיר והן את מקום עבודתו כעצמאי .

9. בהמשך, בסעיף ט' לטופס התביעה, התובע מילא את פרטי הסעיף כך שצוין כי אינו זוכר באיזו שעה היה עליו להתחיל בעבודה, וכי המשמרת המתוכננת הייתה ברמלה.
10. מהצהרותיו של התובע בפני המוסד עולה לכאורה כי התובע לא ניסה לגרום למוסד להאמין כי נפגע בדרכו לעבודתו כשכיר.
11. ממכלול הנתונים שהובאו עולה כי התובע נפגע בדרך לעבודתו כעצמאי, ואולם במועד הפגיעה לא היה רשום במוסד כעצמאי. לפיכך, ובהתאם לסעיף77 לחוק, לא היה זכאי לדמי פגיעה ולקצבה. אף על פי כן, ועל אף שמידע זה הוצג על-ידי התובע בפני המוסד, הכיר בו המוסד כנפגע עבודה בעבודתו כשכיר.
12. בעא 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' מנהל רכוש וקרן פיצויים תל אביב,פ"ד לז(1) ,337 נקבעה ההלכה אימתי תוכל רשות מנהלית לחזור בה מטעותו של פקיד מוסמך שמקורה אינה בהתגלותן של עובדות חדשות וכי כאשר ההחלטה נוגדת את החוק או שמקורה בטעות טכנית, תורשינה רשויות לחזור בהן מההחלטה המוטעית. וכך נפסק: "אין פירושה של החלטה זו, שבכל מקרה, בו פועלת רשות ציבורית בניגוד לדרך הקבועה בחוק, יורשה לרשות לחזור בה מההחלטה. בהחלט ייתכנו מקרים, בהם דרישות הצדק תחייבנה מסקנה אחרת, ובמיוחד כאשר האזרח שינה את מצבו לרעה כתוצאה מקבלת ההחלטה "המוטעית".
13. בענייננו, התובע שינה מצבו לרעה, בקבלו דמי פגיעה משך שבע שנים מידי המוסד, שלאחריהם נדרש ממנו להשיב את הכספים ששולמו. התובע עומד היום בפני "שוקת שבורה", שכן הוא חב למוסד כספים רבים בגין משך כל התקופה בה שולמו לו דמי פגיעה, ומאידך ספק אם יכול לתבוע את אותם הכספים מחברת הביטוח, נוכח חלוף הזמן וקיומו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
14. ב"כ המוסד הפנתה בסיכומיה לפסק הדין בעניין עבל 298/07 בסאם אבו אחמד נ' המוסד לביטוח לאומי. שונה העניין שלפני מעניין אבו אחמד. ראשית, באותו עניין נקבע בערכאה הראשונה כי הצהרותיו של מבקש הקצבה היו שגויות, ואילו בהליך דנן לא נפל פגם בהצהרותיו של התובע.
15. לאור האמור לעיל, סבר בית הדין כי אין לאפשר למוסד במקרה זה לדרוש מהתובע את כל אותם כספים שהתקבלו אצלו. למרות העובדה שהתקבלו בטעות.
16. יחד עם זאת, ועת נדרשת הכרעה בעניין שלפני לא רק במבט רטרואקטיבי אלא אף פרוספקטיבית, אין מנוס מהקביעה הברורה כי התובע לא היה זכאי לקבל דמי פגיעה, מאחר והתאונה הייתה בדרכו לעבודתו כעצמאי ואולם הוא לא היה מבוטח כעצמאי במוסד בעת קרות אירוע התאונה. אין הוא זכאי להמשיך ולקבל את הקצבה, וזאת אף בהתחשב בתום ליבו.
17. לאור כל האמור לעיל, הריני קובעת כי התובע אינו זכאי להמשך תשלום קצבה כנפגע עבודה מהמוסד לביטוח לאומי. תוקף השלילה, החל ממועד הפסקת תשלום הקצבה – 19.3.10. המוסד אינו רשאי לגבות מהתובע כספים ששולמו לו בטעות בגין תאונת הדרכים מיום 21.4.02 ובכלל זה דמי פגיעה וקצבאות.