• סוגיות מיוחדות בהצהרות הון, הנחיות, טיפים, הוראות, הסברים מפורטים, התא המשפחתי, הלוואות ומתנות ממשפחה/חברים ועוד... 
    להרצאה מוקלטת מלאה – לחץ כאן

  • הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא פעילות עסקית - עצמאי או חברה ?


    לצפייה – 
    לחץ כאן

  • הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא מיסוי הכנסות בחו"ל (Relocation),  חידושי פסיקה וחקיקה, הכללים החדשים מיום 1.1.2018

    לצפייה - לחץ כאן

  • המהפכה הגדולה במיסוי הנדל"ן ומיסוי הכנסות מהשכרה למגורים ולדירות נופש בשנה האחרונה

    לצפייה בהרצאה המוקלטת ובמצגת המקיפה – לחץ כאן

true
דף הביתמדורים מקצועייםסטודנטים למשפטיםחקיקה, פסיקה ומידעפסיקהסטייה סבירה מתחשיב כלכלי אינה מצדיקה שומה

סטייה סבירה מתחשיב כלכלי אינה מצדיקה שומה

15.07.2012

סטייה סבירה מתחשיב כלכלי אינה מצדיקה שומה

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 20.06.2012 קבע ביהמ"ש המחוזי בתל אביב בע"מ 1140/00 טנא עוף תעשיות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, כי במקרים מסויימים פקיד השומה אינו רשאי להתערב בסכום השווי שנקבע בין הצדדים. זאת בניגוד לס' 85 לפקודה אשר מקנה לו את האפשרות לעשות כך.

1.       מר אבנר כליפה (להלן: "מר כליפה") ומר עוזי מחלב (להלן: "מר מחלב") היו בעלי מלוא הון המניות המונפק של המערערת ומנהליה עד לשנת 1992 עת מכרו כשליש מהון המניות המונפק של המערערת לקבוצת מאיר עזרא. בשנים הרלבנטיות החזיקה המערערת משחטה שעסקה בשחיטת פטמים והודו (להלן: "פטמים"), עיבודם ושיווקם כקפואים או מצוננים. לשלמות התמונה יצוין, כי מר כליפה ומר מחלב היו גם בעלי המניות והמנהלים של עוף חי עיבוד ושיווק עופות בע"מ (להלן: "עוף חי"), עוף ישראל בע"מ (להלן: "עוף ישראל") שעסקה בשיווק עופות ועוף עוז בע"מ (להלן: "עוף עוז") שגידלה פטמים בעצמה. בתקופה הרלבנטית רכשה עוף חי את רוב הפטמים ששיווקה מעוף ישראל ומעוף עוז.

2.       ביום 1.3.1993 התקשרו המערערת ועוף חי בהסכם מסגרת לתקופה של תשע שנים, לפיו התחייבה עוף חי לספק למערערת פטמים לפי הזמנה מעת לעת (להלן: "ההסכם").

3.       ביום 11.5.1993 הונפקו מניות המערערת בבורסה לניירות ערך בתל אביב והמערערת הפכה לחברה ציבורית, שההחזקות בה התחלקו כדלהלן: עוף עוז שבשליטת מר כליפה ומר מחלב החזיקה כ -  40% מהון המניות המונפק של המערערת, קבוצת מאיר עזרא החזיקה כ – 31% מהון המניות המונפק של המערערת וכ – 39% מהון המניות המונפק של המערערת הוחזקו בידי הציבור.

4.       המשיב לא קיבל את הצהרות המערערת ביחס להכנסותיה החייבות בשנות המס 1995 – 1999 וכך טען בנימוקי השומה לשנים 1995- 1998:

"...החוזה האמור לא שיקף את המציאות בפועל. עוף חי לא סיפקה שירותים כמתחייב מהאמור בחוזה. עוף חי מכרה למערערת במחיר הגבוה ממחיר העלות – הוא המחיר המתחייב מהחוזה. לפיכך, טוען פקיד השומה כי החוזה לא בוצע בפועל ולמעשה לא הייתה כל כוונה ליישמו, שכן אינו נחוץ לאף אחד מהצדדים, למעט שיקולי מס – הסבת רווחים מהמערערת לעוף חי הכל כפי שיוסבר להלן.

המערערת קנתה פטמים במחיר הגבוה מזה שעלה לעוף חי ו/או עוף ישראל ו/או עוף עוז, אשר ...הינם צדדים קשורים למערערת.

למרות ממצאי פקיד השומה כי קיים פער בשיעור של בין 2.5% לבין 20% בין מחיר קנייה של פטמים ע"י עוף חי לבין מחיר מכירתו למערערת, בקביעת הצו, החליט פקיד השומה לפנים משורת הדין, להפחית ממחיר העלות 2.5% בלבד.

אין כל טעם כלכלי (למעט הפחתת מס) המצדיק את קניית עופות המערערת באמצעות מתווך – עוף חי, ושלא בדרך ישירה מהמגדלים.

פקיד השומה רשאי להתערב בסכום השווי שנקבע בין הצדדים וזאת במידה ולא שוכנע כי המחיר בעד המלאי הנמכר, נקבע בתום לב ובלי שהושפע במישרין ובעקיפין מקיום יחסים מיוחדים בין המוכר לקונה. כל זאת ניתן ללמוד מהגדרת "סכום השווי" הקבוע בסעיף 85 לפקודה שעניינו הערכת מלאי עסקי במקרים מסוימים. בענייננו מדובר במחיר המושפע מקיומם של יחסים מיוחדים בין המערערת לבין חברת עוף חי שהרי חברת עוף חי היא בעלת ענין במערערת בעקיפין.

לנוכח האמור לעיל טוען פקיד השומה כי הפער בין המחיר ששולם עבור פטמי הודו לבין מחיר העלות בידי עוף חי אינו בגדר הוצאה בייצור הכנסה כמשמעותו בסעיף 17 לפקודת מס הכנסה".

5.       המערערת דוחה את תחשיבי המשיב ומסקנותיו וטוענת כי מחיר הפטמים שרכשה מעוף חי נקבע מטעמים עסקיים ולא לצורך הסטת רווחים מהמערערת לעוף חי או הפחתת מס.

6.       אין ספק שהוראות ההסכם ביחס לתמורה שאמורה הייתה המערערת לשלם לעוף חי בעד הפטמים הבטיחו למערערת מחיר נמוך ביחס למחיר העלות או מחיר השוק ובהתחשב בכך, נראה כי ההסכם שנכרת בין המערערת לעוף חי באמצעות מר כליפה ומר מחלב נועד לטובתה העסקית של המערערת.

7.       עולה כי לא רק שהעסקה לפיה תספק עוף חי פטמים למערערת נעשתה על דעתה של קבוצת מאיר, אלא שהיא אף  אשר אישרה את מחיר עוף חי מצד המערערת תוך כדי קיום פגישות ו/או שיחות שוטפות עם מר כליפה.

8.       לביסוס תחשיבי השומות הגיש המשיב תצהיר מטעם מר עוזיאל ותצהיר מטעם גב' שרה אסטמקר (להלן: "גב' אסטמקר") מפקחת שהייתה שותפה לביקורת שנערכה לעוף. כן הוגשה מטעם המשיב חוות דעת מיום 7.4.2005 בה סקר ד"ר חיים צבן (להלן: "ד"ר צבן") את ענף הפטם וההודים בשנים 1995- 1998.

9.       עולה כי בתקופה הרלבנטית היה שוק הפטמים מורכב מאוד ובפועל לא ניתן לקבוע  מחיר שוק אחיד שישקף את כל העסקאות בכל הנסיבות ובכל נקודת זמן.

10.   ועוד. המשיב קבע את השומות לאחר שערך השוואה בין מחיר עוף חי (כטענתו) לבין המחיר ששילמו משחטות אחרות בעד הפטמים. אלא שמחוות דעתו של רו"ח פרוס עולה כי מרבית המשחטות התעשייתיות, דוגמת המערערת, היו משחטות אזוריות שהיו בבעלות קיבוצים. המחיר ששולם למגדלים שהיו גם הבעלים נגזר ממחיר המטרה.

11.   בהתחשב בנתונים אלה הנסמכים על תחשיבי המשיב בדיעבד ולא בזמן אמת והאמור לעיל באשר לעדותו של מר עוזיאל על תחשיביו, נראה כי מסקנת המשיב לפיה מחיר עוף חי נקבע על ידי המערערת במטרה להסיט רווחים מהמערערת אל עוף חי לצורך הפחתת מס, אין לה על מה שתסמוך.

12.   בהתחשב בנסיבות שתוארו לעיל באשר לתכלית ההתקשרות בהסכם ואופן ביצועו, האמור לעיל בעניין תחשיבי המשיב ובהתחשב בכך שפנקסיה של המערערת מהווים הוכחה לכאורה לנכונות התוצאה העסקית של המערערת, נראה כי פער של 2.5% בין מחיר עוף חי למחיר העלות עליו ביסס המשיב את שומותיו, אינו מצדיק התערבות של המשיב באופן ניהול עסקי המערערת על דרך קביעת מחיר הפטמים שרכשה מעוף חי או בהצהרותיה ביחס להכנסתה החייבת.

 

 

 

 

 

 

 

הוסף למועדפים

דרוגים

דרג

תגובות גולשים

שלח תגובה
הקש קוד אימות