ועדת ערר קורונה לא תטען ביוזמתה לשלילת מענק

רמי אריה, עו"ד רו"ח

ועדת הערר בענייני קורונה חייבת לדון רק בסוגיות ובנימוקים שהועלו על ידי רשות המיסים בהחלטה בהשגה ובכתב הערר של המערער, והיא אינה מוסמכת להרחיב ולהוסיף שאלות והכרעות לגבי עניינים שלא הועלו בכלל על ידי רשות המיסים.

סוגיה זו של הרחבת חזית המחלוקת ע"י ועדת הערר לקורונה בעניין הזכאות למענק, נדונה בביהמ"ש המחוזי בעניין חברת ווטרמטיק (עמ"נ 33553-01-22 ווטרמטיק אינטרנשיונל בע"מ נ' רשות המיסים, ניתן ביום 16.10.2022), העוסקת בתכנון, הקמה והתקנת מערכות טיהור מים.

רשות המיסים דחתה את ההשגות שהגישה החברה, בשל דחיית בקשות למענק סיוע בעד השתתפות בהוצאות קבועות לפי חוק התכנית לסיוע כלכלי, לחודשים מאי-יוני 2020 ויולי-אוגוסט 2020. הרשות נימקה את החלטתה בכך שמחזורי החברה הינם תנודתיים, לפיכך ביצעה השוואת ממוצעי המחזורים ולא נמצאה פגיעה העולה על 40%.

החברה הגישה ערר, אולם ועדת הערר דחתה את שני העררים.

החברה טענה בערעור לביהמ"ש, בין היתר, כי ועדת הערר ביססה את החלטתה לקבל את עמדת הרשות ולאשר את הסטייה מהנוסחה הקבועה בחוק, על שני עניינים אשר הועלו ביוזמת הועדה במהלך הדיון, בלי שהם נכללו בהחלטות בהשגה או בכתב התשובה של הרשות בעררים ובלא שניתנה לחברה זכות טיעון ביחס אליהם: האחד, הסתירה הלכאורית בין טיעוני החברה בעררים שהגישה בדבר ההכנסה שהיו אמורים להניב פרויקטים בחו"ל; השני - מחזור העסקאות הגבוה בחודש ספטמבר 2020 והחשש שהעלתה הועדה בדבר הסטת הכנסות.

מנגד, הרשות טענה בין היתר, כי על ביהמ"ש לבחון אם ההחלטה שהתקבלה ע"י הועדה הינה סבירה, בהינתן העובדות שהיו בפניה, ואין מקום להחלפת שיקול דעת הועדה בשיקול דעתו של ביהמ"ש.

תקנות 7 ו-9 לתקנות הסיוע הכלכלי סדרי דין, עוסקות בסמכות הוועדה לעיון בערר ולבירור ערר. לפי תקנה 7 רשאית הועדה, בין היתר, למחוק או לדחות על הסף ערר, בין מיוזמתה ובין אם לבקשת המשיב (מטעמי חוסר סמכות או מחמת העדר עילה) – ובלבד שניתנה לעורר הזדמנות להגיב על בקשה שכזו. הועדה אף מוסמכת להורות לעורר להגיש הודעה משלימה בעניינים שהורתה עליהם או להגיש נוסח מתוקן של הערר.

לפי הדין, סמכויות הועדה הן סמכויות אדברסריות, כלומר סמכות להכריע ע"פ כתבי הטענות והראיות שהובאו בפניה.

הלכה היא כי גוף שלטוני, שהוסמך לפי דין להפעיל סמכויות מסוימות, מחויב בקיומן של נורמות מהמשפט המנהלי, ובראש ובראשונה חייב הוא לפעול בשקיפות, בהגינות ובסבירות, תוך מתן זכות טיעון לצדדים. לוועדת הערר הוקנו סמכויות לפי חוק הסיוע הכלכלי ולפי תקנות חוק הסיוע הכלכלי (סדרי דין). בהפעלתן, מחויבת הועדה בנורמות מתחום המשפט המנהלי.

בהחלטות הרשות בהשגות ובכתב התשובה לערר שהגישה - לא הועלתה כלפי החברה טענה בעניין סתירה בין טענותיה ביחס להכנסות שהיו צפויות לה בתקופת הזכאות מאי-יוני לעומת ההכנסות שהיו צפויות לה בתקופת הזכאות יולי-אוגוסט ואף לא הועלתה כל טענה קונקרטית בעניין הכנסתה המדווחת של החברה בחודש ספטמבר 2020 ושאלת מקור ההכנסה הנ"ל.

ביהמ"ש בחן האם נפגעה זכות מזכויות החברה בכך שהועדה עוררה במהלך הדיון סוגיות שכלל לא נטענו ע"י הרשות – לא בהחלטה בהשגה ולא בכתב התשובה לעררים, וקבע כי בחינת מהלכו של הדיון בפני הועדה ובחינת החלטת הועדה מובילה למסקנה כי יש ממש בטענות החברה בעניין הפגיעה בזכויותיה.

החברה זכאית שלא להיות מופתעת בדיון בוועדה בשאלות שאינן חלק מגדר המחלוקת כפי שהותוותה בכתבי הטענות של הצדדים והנובעת מההחלטה בהשגה ושאינה יכולה ליתן את התשובה עליהן בשליפה מהמותן.

ועדת הערר אינה רשאית "לרדת לזירה" ואינה יכולה להרחיב את חזית המחלוקת בין הצדדים לסוגיות שלא הועלו כלל ע"י הרשות ולהעביר את כובד המשקל של הדיון לשאלות החורגות מההנמקה בהחלטה בהשגה ומטיעון הרשות בכתב התשובה לעררים.

יתר על כן, גם לו הייתה הועדה רשאית לשאול שאלות שיש בהן משום שינוי גדר המחלוקת בין הצדדים, נקבע כי היא אינה רשאית לעשות כן במסגרת הדיון, בלא מתן שהות להיערך מראש עם מסמכים רלבנטיים ותשובות לשאלות, או לכל הפחות לדחות את המשך הדיון למועד מאוחר יותר שיאפשר לחברה להיערך לשאלות אלו. אולם הועדה לא עשתה כך בענייננו.

ביהמ"ש קבע, כי לחברה לא ניתנה הזדמנות ממשית להתייחס לשאלות וועדת הערר בעניין החשש שלה להסטת הכנסות לכאורה כדי לזכות במענק בתקופות הזכאות, מדובר בקביעה עובדתית שראוי היה כי תתברר כדבעי, תוך מתן אפשרות סדורה לחברה להתייחס אליה, נוכח חומרת החשד שהעלתה הועדה, שהובילה להחלטה לדחות את העררים.

בכך נפל פגם מהותי בהחלטת הועדה אשר ביססה את החלטתה הן על עניין הסתירה בראיות ביחס לפגיעה בהכנסות בין תקופות הזכאות והן על עניין ההכנסה המדווחת של חודש ספטמבר 2020, מבלי שאפשרה לחברה להתייחס לכך באופן שלם ומלא, תוך פגיעה משמעותית בזכות הטיעון ובזכותה להתגונן כראוי. פגם זה מקבל משקל משמעותי יותר בשל העובדה כי עניינים אלו הועלו ביוזמת הועדה, וכלל לא נטענו על ידי הרשות. לפיכך, חלה על הועדה חובה מוגברת לאפשר לחברה להשמיע את טיעוניה.

לאור האמור לעיל, קבע ביהמ"ש כי החלטת ועדת הערר קורונה והחלטת הרשות בהשגות מבוטלות. זה עוד פסק דין בשרשרת פסקי דין המקבל ערעורים על החלטות ועדת ערר קורונה.