• הירשמו לערוץ יוטיוב  שלנו, ותוכלו לקבל עדכונים והתראות, לצפות בין היתר בהרצאות מוקלטות, מצגות, ראיונות לתקשורת ועוד ...

    להצטרפות והרשמה  לחץ כאן

     

     

  • סוגיות מיוחדות בהצהרות הון, הנחיות, טיפים, הוראות, הסברים מפורטים, התא המשפחתי, הלוואות ומתנות ממשפחה/חברים ועוד... 
    להרצאה מוקלטת מלאה – לחץ כאן

  • הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא פעילות עסקית - עצמאי או חברה ?


    לצפייה – 
    לחץ כאן

  • הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא מיסוי הכנסות בחו"ל (Relocation),  חידושי פסיקה וחקיקה, הכללים החדשים מיום 1.1.2018

    לצפייה - לחץ כאן

  • המהפכה הגדולה במיסוי הנדל"ן ומיסוי הכנסות מהשכרה למגורים ולדירות נופש בשנה האחרונה

    לצפייה בהרצאה המוקלטת ובמצגת המקיפה – לחץ כאן

true
דף הביתמדורים מקצועייםמס הכנסהדיוני שומותההקפדה על זכות השימוע בדיני מיסים

ההקפדה על זכות השימוע בדיני מיסים

19.02.2007

ההקפדה על זכות השימוע בדיני מיסים

עוזי שוחט, עו"ד ורו"ח ; הראל לוקר, עו"ד *

לאחרונה ניתנו שני פסקי דין בשני עניינים שונים, אשר מהם ניתן ללמוד על חשיבות זכות השימוע בהליכים מול הרשות.

יש לזכור, כי את הטענות בדבר הפרת זכות השימוע יש להעלות כטענה מקדמית, אחרת, הסעדים בגינה יהיו מצומצמים ביותר, וספק אם יינתנו בכלל.

ההחלטה מיום 28.01.07 בבש"א 21475/05 ו- 16530/06 ב.י.ס.ט. ביזנס אינפורמיישן סיסטמס טכנולוג'י בע"מ נ' מנהל מע"מ נתניה

1. בלהגשת ערעור על החלטת מנהל מע"מ נתניה (להלן: "המנהל") לשנות את סיווגה של החברה מעוסק למוסד כספי.י.ס.ט. ביזנס אינפורמיישן סיסטמס טכנולוג'י בע"מ (להלן: "החברה") הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בת"א להאריך את המועד (להלן: "ההחלטה"), וזאת מפאת העובדה שהחברה לא קיבלה כל נימוקים להחלטת המנהל וכן לא את המסמכים התומכים בהחלטתו.

2. המנהל לא צירף כל ראיה להחלטתו וכן תפס את כל מסמכי החברה מבלי שהתיר לה לצלם אותם. לאור זאת, החברה לא יכלה להגיש ערעור במועד. כמו-כן ביקשה החברה לעכב את כל ההליכים האזרחיים, ולדחות את המועד להגשת ערעור על החלטת המנהל עד לתחילת פרשת ההגנה בהליכים הפליליים שנפתחו כנגד החברה בבית המשפט המחוזי בת"א.

3. ההליכים הפליליים כנגד החברה נעצרו עקב כך שמנהלה של החברה ובעל המניות העיקרי שלה עזב את הארץ לפני קבלת כתב האישום ואינו יכול לחזור לארץ מחמת צו עיכוב יציאה שהוצא נגדו באוקראינה. במסגרת הבקשה בדבר עיכוב ההליכים, הגישה החברה בקשה מקדמית בה התבקש ביהמ"ש לקבוע כי החלטת המנהל בטלה מעיקרה וזאת מאחר שהמנהל לא נתן לחברה הזדמנות להביא בפניו את טענותיה לפני שקיבל את ההחלטה (להלן: "זכות השימוע"), כפי שמתחייב מסעיף 62 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 וכללי הצדק הטבעי.

4. כבוד השופטת דניה קרת-מאיר דחתה את ניסיונו של מנהל מע"מ לטעון, כי אין לדון בבקשה כל עוד לא הוגש ערעור מע"מ כל ההחלטה, וכי יעילות הדיון מצדיקה קיומו של דיון בבקשה המקדמית במסגרת ההליכים שמתנהלים, הגם שהערעור עצמו טרם הוגש.

5. במילים אחרות, כב' השו' קרת-מאיר אפשרה לחברה להעלות טענות מקדמיות, עוד קודם להגשת הערעור, וזאת במסגרת בקשותיה לדחות את המועד להגשת הערעור. לדעתנו, מדובר בהחלטה צודקת אשר מייעלת את הדיונים וחוסכת הגשת ערעורים מיותרים מקום שהפרת זכות השימוע על ידי הרשות נעשית בצורה בוטה.

6. כב' השו' קרת-מאיר קידשה את זכות השימוע של החברה וקבעה, בצורה שאיננה משתמעת לשני פנים, כי מעבר לכללי הצדק הטבעי, הוראות חוק מע"מ נותנת ביטוי לכלל השימוע וזכות השימוע אמורה להתקיים לפני מתן ההחלטה ולא לאחריה.

7. עוד נפסק, כי אם הוגש כתב אישום כנגד החברה, יהא חמור ככל שיהא, אין בכך כדי לשלול ממנה את זכות השימוע במישור השומתי-אזרחי.

8. כב' השו' קרת-מאיר דחתה את טענת גם טענת המנהל, כי החברה היתה מודעת לנימוקי ההחלטה אשר התבססו על החקירה ועל כתב האישום, וקבעה, כי ידיעת טענות המנהל כפי שהועלו בכתב האישום אין בה כדי לרפא את הפגם שבאי-מתן זכות השימוע. בית המשפט הסתמך על שני תקדימים: הראשון - בג"צ 361/76 המגדר ברזלית בע"מ אשר קבע, כי פגיעה בכללי הצדק הטבעי תוצאתה בטלות החלטת הרשות. השני - ע"א 3/89 אמין חלאק שלפיו אין בזכות להגשת ערעור על החלטת המנהל כדי לרפא את הפגם שבאי-מתן זכות השימוע.

9. מכיוון שבמקרה הנוכחי נשללה זכות השימוע מן החברה לחלוטין, נפסק כי החלטת המנהל בטלה ומבוטלת. כב' השו' דניה-קרת דחתה כל ניסיון מצד המנהל לבצע מעין שימוע, על ידי החזרת התיק לשלב שימוע בלי ביטול החלטת המנהל, והקפידה על כך שהצדדים יגיעו לשימוע כאילו לא ניתנה החלטה כלל.

10. מסיבה זו קיבלה גם את טענת ב"כ החברה, כי על פי כללי מינהל תקין מן הראוי שהדיון יתקיים בפני אדם אחר ממי שנתן את ההחלטה בשלב הראשון, בו לא נשמעה עמדת החברה, ובכך פסלה לדיון את מר זאב פורת, אשר הוא זה שנתן את ההחלטה אודות שינוי סיווג החברה, מבלי לכבד את זכות השימוע של החברה.

ההחלטה מיום 08.02.07 בפ"ח 1138/05 מדינת ישראל נ' יעקב ארד

11. כאן אין מדובר בענייני מיסים, אך ניתן ללמוד מן ההחלטה על החשיבות של זכות השימוע בהליך הפלילי, זאת להבדיל מההחלטה בעניין ביסט לעיל, ששם נדונה זכות השימוע בהליך אזרחי. מאליו ברור, כי גם אם אין עסקינן בתיק שעניינו מיסים, תחולתו משתרעת גם על ההליך הפלילי בענייני מיסים.

12. בתיק זה הגיש הנאשם יעקב ארד בקשה לבטל את כתב האישום על מנת שיוכל לממש את זכותו היסודית והמהותית בדבר קיום שימוע בנפש חפצה, וזאת כחשוד ולא כנאשם, בעקבות אי קיום החובה הקבועה בסעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982.

13. כתב האישום עסק בעבירות של אינוס ומעשים מגונים.

14. המדינה, בתגובתה לבקשה, הודתה כי לא שלחה לנאשם הודעה כנדרש לפי סעיף 60א' לחסד"פ, וטענה כי מדובר בטעות בתום לב. לטענת המדינה, ניתן לתקן את הפגם על ידי ביצוע שימוע בנפש חפצה , גם ללא ביטולו של כתב האישום.

15. בית המשפט, בהרכב שלושה, החליט להורות על ביטול כתב האישום, על מנת לאפשר לנאשם למצות את הליך השימוע.

16. בית המשפט קידש את זכות השימוע במישור הפלילי ופסק לגביו כי:

"הליך היידוע ובעקבותיו השימוע מעוגן היום בדין בסעיף 60 א' לחסד"פ. מדובר בזכות יסוד המוקנית לנחקר המניח לו אפשרות לשטוח את טענותיו במלואן בטרם הגשת כתב אישום.
על מהות זכות השימוע נאמר בפסיקת ביהמ"ש העליון ע"י כבוד השופטת חיות:
"
בגדר השימוע ניתנת לנפגע זכותו לשטוח את טענותיו במלואן ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל שבדברים יש ממש. זוהי זכות הטיעון שהיא מן הזכויות היסודיות במשפטנו. היא נמנית עם עקרונות הצדק הטבעי וקשורה בטבורה לחובת ההגינות השלטונית" (בג"צ 554/05 רס"ר אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה תקדין עליון 2005 (3), 3043 ודברים דומים נאמרו בבג"צ 4175/06 הרב ראובן אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה תקדין עליון 2006 (2), 3317 ע"י כבוד השופטת פרוקצ'ה, להלן: "פס"ד אלבז").

17. לגבי השאלה אימתי יבוטל כתב האישום בשל הפרת זכות השימוע קבע בית המשפט כדלקמן:

"למרות שניתן ל"רפא" את הפגם באמצעות שימוע בדיעבד, אין הדבר רצוי. יש הבדל גדול בסטטוס של נחקר וחשוד לעומת סטטוס של נאשם. כמו כן, יש חשש שהמאשימה "תינעל" על עמדותיה כפי שהוצגו בכתב האישום ובחינת טענותיו של הנאשם לא תעשה באותה מידה של פתיחות, שהיתה נעשית במקרה שטרם הוגש כתב אישום וגובשה עמדת המאשימה.
כך, בית המשפט בפס"ד אלבז השתמש בחזקת התקינות המנהלית שלא הופרכה לרפא את הפגם של השימוע הראשון שנעשה בהעדר מסמכים שלאחריו הוחלט על הגשת כתב אישום, בשימוע מאוחר יותר שנעשה בדיעבד, ודחה את העתירה. ביהמ"ש העיר שם:
"6.
אוסיף, עם זאת, הערה, ושמא מעבר לנדרש: בנסיבות שלפנינו, אכן לא קמה עילה משפטית להתערב בשיקול דעתו של היועץ המשפטי, אשר סירב בנסיבות העניין לערוך שימוע נוסף לעותר. עם זאת, משמדובר בדיני נפשות, ומשהתנהלותה הראשונית של הפרקליטות היתה כרוכה בתקלה, הרי גם אם תקלה זו נרפאה מבחינה מוסדית, היא הותירה בלב העותר תחושה סובייקטיבית של קיפוח ואי מיצוי זכותו לדיון הוגן. עריכת שימוע נוסף והערכה מחודשת בעניין הגשת אישום בעקבותיו איננה מעמיסה מטלה כבדה במיוחד על רשויות התביעה; מנגד, עריכת שימוע כזה בפני פרקליט המחוז, ולו מוגבל בהיקפו ביחס למסמכים הנוספים שהוגשו, עשויה לתת מענה לתחושתו של העותר כי לא ניתן לו יומו במערכת התביעה; באשר לפרקליטות, שימוע כזה עשוי לתרום היבטים נוספים להבנת העניין שאפשר שטרם הוארו בפניה. באיזון שבין ההכבדה שבעריכת שימוע נוסף, לבין התועלת הטמונה לעותר ולמערכת התביעה במיצוי טיעוניו בשימוע, הייתי, כשלעצמי, נותנת משקל מכריע לערך האחרון, שיש בו כדי לחזק את האימון במערכת אכיפת החוק והתביעה הכללית. אולם, כל הנאמר, לפנים מן הנדרש נאמר, והדברים נתונים לשיקול דעתו של הגורם המוסמך" (שם, בפסקה 6).

להבדיל מ"פס"ד אלבז" שם נערך שימוע אך שימוע פגום בהעדרם של מסמכים נוספים שהוסכם שהעותר יצרף, הרי במקרה שבפנינו, לא בוצע כלל שימוע לנחקר, כך שהוא הפך מחשוד לנאשם בלא שניתנה לו הזדמנות של ממש לשכנע את המאשימה שלא להגיש כנגדו כתב אישום, או להגיש כנגדו כתב אישום פחות חמור.
הפסיקה נוקטת היום בגישה גמישה מבעבר של איזון, המתחשבת בחובה להגן על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו עד כדי אימוץ דוקטרינת פסלות יחסית לגבי פסלות ראיות, שהוגשו שלא כדין ו"מודל מניעתי" לצורך כך, תוך הדגשת זכותו של הנאשם להליך פלילי הוגן והבטחת פרוצדורה הוגנת וערובות דיוניות הולמות להגינותו של ההליך הפלילי כלפי הנאשם, תוך בחינת כל מקרה לגופו (ראו ע"פ 5121/98 טוראי יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי תקדין עליון 2006 (2) 1093 בפסקאות 65-66 לפסה"ד, כבוד השופטת בייניש).
כחלק מגישה זו, על בית המשפט להגן על זכות הנחקר ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו גם בשלב המהותי של עריכת שימוע לנחקר.

בבוא בית המשפט לבחון את נסיבות המקרה עליו לבחון את התנהגות הצדדים, הפגיעה שתיגרם להם או לאינטרס הציבורי ועליו לשאול האם ניתן לתקן ולרפא את הפגם שנפל, האם ייגרם לנאשם עיוות דין ותיפגע הגנתו מול הפגיעה שתיגרם למאשימה ולאינטרס הציבורי."

18. לגופו של עניין, מאחר שבמקרה ספציפי זה טרם החלו ההוכחות, הרי שהפגיעה באינטרס הציבור איננה עולה על הפגיעה בנאשם, ובהתחשב בכך שניתן לערוך שימוע במהירות יחסית, הוחלט לבטל את כתב האישום ולהורות על ביצוע שימוע.

סיכום ומסקנות

19. כפי שהראנו להלן, בשני מקרים שונים, בית המשפט קידש כערך חשוב את זכות השימוע, הן בהליך האזרחי, והן בהליך הפלילי.

20. בשני המקרים בית המשפט העדיף שלא ללכת בתלם של בטלות יחסית, אלא הורה על בטלות מלאה של החלטות הרשות, על מנת לצקת תוכן של ממש להליך השימוע, כך שהוא יערך בנפש חפצה, ובהעדר חרב מונפת על צווארו של הנישום או הנאשם.

21. בשני המקרים השכילו עורכי הדין של הצדדים להעלות את טענת הפרת זכות השימוע במועד מוקדם, כטענה מקדמית, ובכך מנעו אפשרות של אי מיצוי זכות השימוע לשולחם.

* הכותבים הינם שותפים במשרד עו"ד שוחט, לוקר ושות', המתמחה במיסים

הוסף למועדפים

דרוגים

דרג

תגובות גולשים

שלח תגובה
הקש קוד אימות
 
לא רשומים אירועים לחודש יולי
לא רשומים אירועים לחודש אוגוסט
לא רשומים אירועים לחודש ספטמבר